אני נזכר בסיפור קצר שקראתי פעם בירחון אמריקאי: מתואר שם תינוק בן כמה חדשים, שמתפתל בייסורים בעריסתו, וקודח מחום גבוה. אמו מתרוצצת מיואשת בבית. כל מה שהיא מנסה לעשות לא מועיל לתינוק. בחוץ משתוללת סופת שלג, והרופא, שהוזעק עוד לפני כמה שעות, עדיין לא בא.
רחמי הקורא על התינוק חסר הישע מתעוררים למקרא הייסורים והסבל שעוברים עליו. גופו הקטן מתעוות מכאבים, הוא הולך ונחלש. יבבתו דועכת ונשאר בו עוד מעט מאוד כח חיים. אתה מוצא את עצמך רוצה להושיט אליו יד מלטפת, מנחמת, אם לא עוזרת, למה הרופא לא מגיע?!
ואז, בדקה התשעים, נפתחת הדלת והרופא, מרובב בפתיתי שלג, נכנס פנימה, פושט במהירות את אדרתו, וניגש אל התינוק. מיד הוא מתחיל לטפל בו – מנשים אותו, נותן לו תרופה, משקה אותו בתה חם, עוברות דקות הרות מתח, התינוק מתנודד בין החיים והמוות.
עיניה, הדלוקות והאדומות מבכי, של אימו השבורה נעוצות בפניו של תינוקה. אילו יכלה היתה מזרימה אליו חיים ממנה. ואז לאט לאט התינוק נרגע. החום יורד, נשימתו הופכת להיות שקטה יותר, קצובה ומסודרת יותר, הוא נרדם.
הרופא עוד מטפל, בודק באפרכסת את הדופק והנשימה, מקיש על הריאות בעדינות, מוציא מתיקו עוד כמה קופסאות של התרופה הגואלת, פונה אל האם שדמעות, שעד עתה עצורות, פורצות מעיניה, ומרגיע גם אותה. "זה בסדר, זה בסדר", לואט הרופא אל האם המתיפחת במשפט המסיים את הסיפור, "אל תדאגי גברת שיקלגרובר, אדולף הקטן יחיה"…
כמו גל רדיו אקטיבי אחר הפצצה חודרת למוח הקורא, הידיעה הקבורה בעבר הדחוק בשפולי הזכרון – אדולף שיקלגרובר הוא שמו המקורי של רוצח ההמונים הגדול בהיסטוריה – אדולף היטלר…
עד המשפט האחרון של הסיפור, יצא לבך לייסורי התינוק חסר הישע הזה. האם היית מסוגל להרוג אותו במו ידיך אילו ידעת למעלה מכל ספק מה יצמח ממנו?
כדאי לעשות את תרגיל הדמיון הזה: אל פניך מחייך תינוק, אשר בדרך על טבעית העבירו לפניך בתנועה מהירה את כל עתידו. מתברר לך, ללא שום צל של ספק, שהאדם הזה ירצח באכזריות חסרת תקדים מליוני בני אדם, האם תחנוק במו ידך את התינוק הזה המחייך אליך?!
ודאי שאין לנו הכח הנבואי לחזות עתידות. ובכל זאת, המעלה של התרגיל, שהוא מעמת את רגשות הרחמים שלנו (שבדרך כלל אנו נוטים ומחליפים אותם בהגדרות ערכיות מוסריות), עם ידע "קר" של הטוב והרע.
התורה קוראת תגר לשכלנו. היא טוענת שהיא מוכיחה מניה וביה את מקורה האלקי, וככזאת – בעלת היכולת היחידה להגדיר את הטוב ממקורו ועד הסוף, ואת הרע על חלויותיו עד סופם. הוא שמשה רבנו אומר "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים".
(מתוך הספר 'לא נתנו צ'אנס' – הרב אורי זוהר)