בשבועות האחרונים גועשת הארץ ורועשת בגלל השינויים שמבקשת הממשלה לבצע בחוקים הנוגעים לתפקודם של בתי המשפט בישראל. אומנם אין זה דרכינו לעסוק בסוגיות פוליטיות ובעניינים חדשותיים, במסגרת זו, אבל חלק מהתובנות העולות מהפרשה הזאת, יכולות בהחלט להתאים לכאן.
אחת מהתובנות הללו היא הגמישות של החוק בעיני השופטים עצמם. כל מי שעוקב אחרי הפרשה יכול לראות שהשופטים משנים את ההתייחסות שלהם לחוקים שונים, בהתאם להלך רוחם ועמדותיהם האישיות.
אם החוק נראה פרימטיבי ומיושן בעיני השופו, הוא יעניק לו 'פרשנות' שתתאים אותו לעמדותיו, ואם החוק לא העניק לו את הסמכות לעשות זאת, הוא ייטול אותה בעצמו.
מה שלא סביר בעיניו של השופט, ייפסל כי אינו עובר את מבחן הסבירות, ואם הכנסת תחוקק זאת בצורה ברורה יותר, הוא יאמר שבכך היא פוגעת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וישוב ויפסול את החקיקה.
אבל חוקי התורה הקדושה לא כן הם. אדרבה, כל המשמעות של המילה 'חוק' היא שאין לו טעם. הוא לא עומד במבחן הסבירות של האדם הסביר, ואינו תואם את הלך רוחו של האדם הנאור, לפעמים הדיין לא מסוגל להבין את ההיגיון שיש בחוק, וישנם חוקים שאפילו החכם מכל אדם לא ירד לחקרם ולעומקם, והיא רחוקה ממנו.
ובכל זאת, חוקים אלו נשמרים ונעשים בכל דור ודור, בכל משפחה ומשפחה, הם נשמרים על קוצו של יוד, בלי כחל וסרק, בלי הסברים ובלי תירוצים.
מה טעם יש בה במצווה זו? באמת אין בה טעם, אנחנו משמרים אותה כגזרת מלך על עבדיו, אין זה תפקידנו לעשות רק מה שאנחנו מבינים, אלא לציית לחוקי התורה, גם כשנדמה לנו שהם הפוכים מהשכל הישר כביכול.
ומי שעיניו בראשו יבין שזה הוא הטעם של המצווה, עצם העובדה שאנחנו מתרגלים לקיים מצוות בלי להבין את הטעם שלהן, הוא זה שהופך אותנו לנאמנים לה' ולתורתו. כי כשאדם עושה רק מה שהוא מבין בשכלו, הוא בעצם מפקיע את עצמו ממצב של עבד, ומכניס את עצמו למצב של שותף שווה ערך, מה שמתאים לי אני אקיים ומה שלא מתאים לי לא אקיים.
דווקא עכשיו, בימי ערב פסח, כשאנחנו מתאמצים כל כך לנקות, ולבער כל פירור של חמץ מהבית, אנחנו צריכים לזכור את הכתוב במשלי: "נֵר ה', נִשְׁמַת אָדָם – חֹפֵשׂ, כָּל-חַדְרֵי-בָטֶן". הקב"ה בודק אותנו בחורים ובסדקים של הפנימיות שלנו, ובוחן אותנו האם אנחנו עבדיו, או חלילה איננו כאלו.
דברי התניא הקדוש נצרבים בבשר החי: והנה ה' ניצב עליו, מלוא כל הארץ כבודו, מביט עליו ובוחן כליות ולב אם עבדו כראוי.
בימים כאלו, כשחוקי בשר ודם הופכים לחוכא ואיטלולא וכל צד משחק בהם ומעוות אותם לפי השקפת עולמו, זה הזמן שבו מתבלטת ביתר שאת ההקפדה שלנו על החוקים והמשפטים, אלו שאנחנו כן מבינים ואלו שאנחנו לא מבינים, ובזכות הקיום שלהם, נזכה ל'בניסן ניגאלו ובניסן עתידים להיגאל', במהרה בימינו אמן.