מאת: הרב ישראל היימן
"התהלך לפני והיה תמים" (יז א)
פרשיות אלו של חומש בראשית המלאות במעשי אבות סימן לבנים מלמדות אותנו את צורתו של האדם ואת קומתו הרוחנית כפי שהיא במקור היצירה עוד לפני העיוותים שהמיטה האנושות על כל חלקה טובה…
מיהו האדם השלם?
שאלה זו טורדת את מנוחתו של כל אחד המבקש את שלמות העבודה ואת עשיית רצון הבורא.
כשאנחנו רוצים לקבל מימד נכון ובבואה כלשהיא לדמות האדם השלם ולצורה המקורית בה אנו צריכים לנהוג ולהראות, שומה עלינו לישא את עינינו ולהביט אל הגדולים ששתל הקב"ה בכל דור ודור וגם בדורנו, לקחת דוגמא ומוסר וליישם לעצמנו פרטים מחלקי העבודה.
אחד האנשים שסימל בעיני את האדם השלם ואת השלימות ששילבה את לימוד התורה והתביעה האישית בכל חלקי העבודה היה מורי ורבי המשגיח הנערץ הגה"צ רבי נתן כהן זצוק"ל.
לצד גדולתו העצומה בתורה הוא היה מושלם במידותיו הטובות והאציליות והוא הקרין שיעור קומה של גדלות ונכבדות שהשפיעה על כל סביבותיו
מידות טובות, לצד התביעה לשלימות, אותם הוא תבע קודם כל מעצמו ואח"כ מתלמידיו היוו אבן יסוד לדמות של "האדם השלם" שהשפיעה על כל סביבותיו.
הוא תבע שלימות, הוא לא הסתפק אף פעם ב'בערך', כשהוא היה שואל בחור למה הוא לא הגיע לתפילה למשל והבחור היה עונה לו 'מה המשגיח רוצה הרי אני כמעט כל יום מגיע, ובשבוע האחרון הייתי ממש כל יום, אז מידי פעם מתפספס לי, לא נורא'… הוא היה עונה בפנים חצי רציניות וחצי מבודחות: בדיוק לכן אני מעיר לך, אם הייתי מתייאש מזה שתגיע לא הייתי אומר שום דבר, דווקא אתה שכמעט תמיד מגיע אני מצפה ממך להתאמץ קצת יותר ולהגיע תמיד, ממש תמיד!!
זכורני בחור בוועד שלי שהיה מאלו שתמיד השתדלו לדאוג לא להיפגש עם המשגיח… הוא קצת חשש… הבחור היה גר בעיר רחוקה מאד ובפעם אחת באמצע החורף הוא התקרר ושכב עם חום במיטה, על אף שהמשגיח היה מקפיד מאד שמי שיש חשש שידביק אחרים לא ישהה בישיבה אלא יילך הביתה לנוח עד שיבריא, במקרה דנן זה לא היה בכדי שיעשו כי הבחור היה גר בריחוק מקום שדרש שעות נסיעה לא מבוטלות והוא היה חלש מאד כך שהוא נשאר לנוח בפנימייה, המשגיח שאישר את העניין הודיע גם, שבכוונתו לבוא לערוך ביקור חולים אצל אותו בחור.
הבחור הנ"ל נלחץ מאד שכן דמותו של המשגיח הייתה בעיניו מישהו שצריך לפחד ממנו ובפרט שכאמור היה לו ספציפית ממה לחשוש… הוא סידר את החדר וביקש ממני שאשאר איתו בחדר בעת ביקור המשגיח כך הוא לא יוכל 'לגלוש' איתו לנושאים אישיים…
כשהמשגיח הופיע בפתח החדר, שנינו נאלמנו דום, המשגיח לא המתין אפילו רגע והוציא משקית שהוא נשא איתו טרמוס מלא מרק עוף חם ומזין שהכינה הרבנית ומספר מיני תרגימא טעימים, "בוודאי לא אכלת כמו שצריך בימים האחרונים", הוא אמר לבחור המופתע, "הבאתי איתי כמה דברים שיעזרו לך להבריא".
ההפתעה הייתה מושלמת, הבחור החולה ואני, שהיינו בטוחים שהמשגיח ינצל את הביקור לנסות לברר איתו כמה נקודות חשובות שהוא כבר רצה מזמן לדבר איתו עליהם הופתענו כשהשיחה קלחה בלי שום איזכור לנושאים שיכולים לגרום אי נעימות, הביקור היה נעים וכלל התעניינות מקיפה על הבחור ועל משפחתו כאילו אנחנו נמצאים באיזה מפגש חול המועד משפחתי נחמד…
מיותר לציין שכשהבחור הבריא בס"ד אחרי כמה ימים הוא הקדיש מאמצים מרובים לכך ששוב המשגיח לא יצטרך אפילו למצוא מתי כן לדבר איתו שיחות קצת אחרות…
גם שיחותיו של המשגיח התאפיינו בצורה הייחודית להם, הם לרוב התנהלו ברוגע ללא הרמת קול מיוחדת, בלי שום עזרים ופעלולים של רטוריקה אבל הם היו שיחות תובעות וחזקות שיישרו את קו החשיבה של כל מי ששמע אותם, הם היוו 'מצפן' לכל בחור בישיבה לבדוק איך מתייחסים על פי האמת לנושאים האקטואליים שעמדו על הפרק, במקוריות מיוחדת ובהבטה קלמאית אמיתית הוא נתן לנו את המימד הנכון על החיים ותהפוכותיהם ולפעמים נדהמנו מעומק המחשבה שלו ומההבנה שלו בכל מה שקורה איתנו – בחורים צעירים שחיים במרחק עשרות שנים ממנו.
ביום שישי אחד הוא מצא אותי ישן בשעת סדר א' בפנימייה אחרי ליל שישי ארוך בו למדתי ו'עשיתי משמר' כמקובל… כשהוא העיר אותי ושמע שאני ישן כיון שעשיתי 'משמר' הוא התרעם לעומתי, "אז מה, אתה נמצא כאן בישיבה בשביל ללמוד להפוך יום ללילה ולילה ליום? מי התיר לך את זה?!" הוא אמר את המשפט ועזב את החדר, היום אני יכול לספר שההערה הזו לא גרמה לי להופיע בסדר באותו יום שישי אבל כמדומני שמאז החשק שלי לעשות משמר בלילות שישי ירד פלאים, מהמשפט הקצר שלו קיבלתי את המימד הנכון וההסתכלות האמיתית על הנושא, לפעמים זה בא ממקום טוב, אבל הרבה פעמים היצר הוא דווקא זה שמפתה את הבחור ללמוד בשביל מטרותיו שלו, להפוך יום ללילה ולילה ליום…
כל עובד ה', מחפש את השלימות, לפעמים כשנמצאים בצומת דרכים או באיזה התלבטות מרגישים נבוכים מה ואיך לעשות, אז העצה היחידה היא "שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו לך" ועל זה אנו מובטחים שכל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.