"ויכולו השמים והארץ" (בראשית ב', א')
חז"ל הקדושים העידו אודות גודל מעלת אמירת "ויכולו השמים והארץ", וכתבו עליה דברים נפלאים מאוד…
אומנם הדברים ידועים, אבל אין ספק שצריך להיזכר ולהזכיר אותם שוב ושוב, כי כפי ששמעתי פעם מאיש חינוך ותיק, שהקידוש בליל שבת קודש, הוא אבן יסוד בחינוך הילדים. "כאשר הילדים רואים שאביהם מתרגש בקידוש, שש ושמח על בוא השבת, וכשהם רואים את האמא שלהם, היידישע מאמע, כשהיא עומדת בחרדת קודש ומאזינה למילות הקידוש בכוונה ובשמחה, כל האווירה בבית הופכת שבתית יותר, ומרוממת ונעלה יותר".
וכך אומרת הגמרא במסכת שבת, דף קיט ע"ב: "אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכולו. דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו – מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר ויכולו, אל תקרי ויכולו אלא ויכלו".
לפני חג הסוכות זכינו לשוחח עם ראש ישיבת המקובלים 'שער השמים', הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, שדיבר ברשפי אש שלהבת על החשיבות של השמחה בחג הסוכות, והשמחה בקיום המצוות בכלל.
אומנם, אמר הרב את דבריו על חג הסוכות, אבל הקדיש חלק מהם לקידוש הראשון של ליל החג, כמה צריך להתרגש ולהתלהב באמירתו.
לשמחתנו הרבה, כדרכו בקודש של הגה"צ רבי גמליאל שליט"א, בכל פעם שאנו משוחחים עמו, הוא שופע דברי תורה נפלאים כמעיין המתגבר, ואי אפשר להכניס אותם במאמר אחד מפני האריכות הגדולה. לכן בכל פעם שאנחנו מצליחים להשיג אותו לשיחה קצרה, אנחנו זוכים מן ההפקר באמרות טהורות סיפורים ועובדות, המספיקים כדי לפרנס כמה וכמה מאמרים.
לכן החלטנו לשמור את החלק העוסק בקידוש של ליל סוכות, ולשבץ אותו בעלון של שבת בראשית, בגלל אמירת ויכולו הכתובה בפרשה זו, והדברים נכונים לקידוש של ליל שבת, כשם שהם נכונים לקידוש של ליל התקדש החג, וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. וכה היו דבריו:
פעם אירע שהרבי הקדוש רבי מנחם נחום משטפנשט זיע"א, בעת שקידש בהתלהבות גדולה על היין בליל שבת, טעה באמירת הקידוש והתבלבל בין המילים. כמובן שהוא מיד תיקן את עצמו והמשיך באמירת הקידוש עד תומו.
עמדו שם החסידים, והחלו להתלחשש ולדון בינם ובין עצמם מה התכוון הרבי בטעותו. הרי לא יכול להיות שהרבי טעה, כנראה שהיו לו פה כוונות נסתרות. זה טוען בכה וזה טוען בכה.
שם הרבי לב לדיון הזה, ואמר להם: "אני רוצה לספר לכם סיפור", כך אמר להם הרבי. "היה פעם איש אחד, ביש גדא, 'שלימזל' מקצועי. שום דבר לא הלך לו, הוא ניסה לעבוד בעבודות רבות, ואף פעם לא הצליח, כך הוא התדרדר מדחי אל דחי, עד שהיה מהלך ברחוב בבגדים קרועים ובלויים, אין לו בית, אין לו רכוש, כלום.
"פתאום רץ אחריו המזכיר של מושל העיר, ואומר לו: 'הלו, אדוני! אתה לא מאמין מה קרה לך עכשיו! קיבלנו מברק שקיבלת ירושה ענקית. אחד מקרובי המשפחה הרחוקים שלך מת, והותיר אחריו הון עצום, חיפשו ומצאו שאתה הכי קרוב אליו, וכל הכסף עובר אליך. יש לך עכשיו ארמונות, יאכטות, בוסתנים מלאי פרי, אורוות מלאות סוסים משובחים, אוצרות מלאי כסף וזהב…'.
"נו… מה אתם חושבים?", שאל הרבי את החסידים, "האם האיש הזה שזכה בכל העושר האגדי הזה התבלבל קצת כשהוא שמע על כך, או שהוא שמר על קור רוח???
"כמובן שהוא התבלבל!", ענה הרבי מיניה וביה, "ועכשיו תגידו לי אתם… אתם יודעים מה עשיתי מקודם? עשיתי קידוש! אמרתי 'ויכולו', חז"ל הקדושים אומרים שאני נעשיתי שותף לקב"ה במעשה שמים וארץ. חצי שלו וחצי שלי… אנחנו שותפים! איך אפשר לשמור על קור רוח? ודאי שאני אתבלבל באמירת הקידוש!!!"…
**
"רבותי…", זועק הגה"צ רבי גמליאל שליט"א, "אתם יודעים למה אנשים עושים עבירות? אני שואל אתכם שאלה פשוטה. הרי לא מזמן היה לנו יום כיפור. הכניסו אותנו למכונת הכביסה, יצאנו נקיים וזכים כמו שלג. אבל פתאום יש איזה לשון הרע קטן, ושם יש איזה דבר שקר חלילה וחס, ופה מזלזלים קצת באמירת ברכת המזון רחמנא ליצלן, ולא מדקדקים מספיק בכוונת הברכה כשאומרים 'שהכל' או 'מזונות', ו… הופ… סאת העוונות החלה להתמלא מחדש.
"למה זה קורה? למה אנחנו חייבים להתלכלך מחדש? למה אי אפשר פשוט להישאר נקי כמו שהיינו במוצאי יום הקדוש???
"אתם יודעים מה התשובה? אני אגיד לכם מה התשובה! זה בגלל שאנשים לא מאמינים מספיק בכח של יום הכיפורים! הם לא סומכים מספיק, רחמנא ליצלן, על מה שהתורה הקדושה מעידה, על מה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מבטיח לנו: 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם'. אנחנו שומעים??? מכל חטאתיכם! הכל הכל כולל הכל! לא נשאר אפילו עוון אחד קטן!
"אם יהודי היה מאמין בכל כח האמונה שלו שהוא טהור ונקי, זך ומצוחצח מכל חטא ועוון, הוא לא היה מעז לדבר לשון הרע! הוא לא היה מעז להרים את העיניים ברחוב, מחשש פן יטמא את העיניים הטהורות שלו במראות אסורים. השתבשה עליך דעתך? אתה אינך בקו השפיות? מה זה להרוס כזאת נשמה טהורה ונקיה, בכזאת עבירה מטונפת ומכוערת? איזה אדם שפוי בדעתו יעשה דבר כזה???
"אבל האמונה בכפרת העוונות לא מספיק חזקה, ולכן אנשים נופלים שוב ושוב…
"עכשיו, אחרי שהנחנו את היסוד הבסיסי והחשוב הזה, אני רוצה לחזור לגמרא בשבת קיט… בואו נראה מה כתוב שם בהמשך?
"אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר 'ויכולו' שני מלאכי השרת המלווין לו לאדם, מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו 'וסר עוונך וחטאתך תכופר'!
"שמעתם? מלאכי השרת אומרים לך שאתה נקי מכל העוונות, למה? כי אמרת 'ויכולו'… אה! כל העוונות נמחקו, הקדוש ברוך הוא הקיש על הכפתור שמאפס את כל המערכת. מתחילים הכל מחדש! אין עבירות! רק המצוות שעשית עד היום נשארות בחשבון של המצוות, ואילו העבירות נעלמו כלא היו…
"יהודי שניגש ככה לקידוש, יכול לעשות קידוש בצורה 'יבשה', בלי שום רגש? איך אפשר? אה? איך??? אתה מחולל עכשיו כאלו דברים נפלאים, אתה זוכה בבעלות על חצי מכדור הארץ עם החלל החיצון גם יחד… אתה נהיה נקי מעוונות! טהור ומזוכך! איך אפשר לשבת בסעודת השבת אחר כך, וחס וחלילה חס ושלום לדבר לשון הרע? זה בלתי אפשרי! רק אנשים לא שפויים בדעתם מסוגלים לעשות כאלו מעשים לא הגיוניים…
"היה פעם יהודי שבא פעם להרה"ק רבי שלמק'ה מזוויעהל זיע"א, היה זה כנראה בליל שבת, באמצע הסעודה, או אולי אחרי הסעודה. הוא בא עם 'הזכרה' קשה מאוד, איזה סיפור של אדם שהיה בסכנה גדולה, והיו צריכים ישועה על טבעית כדי להציל אותו.
"נענה רבי שלמק'ה ואמר, תשובה שצריכים להחדיר אותה לעצמות ולהבין אותה: 'אם היית בא אלי לפני קידוש', אמר רבי שלמק'ה, 'הייתי יכול לבטל את רוע הגזירה. כי כשאני אומר קידוש, אני נעשה שותף לקב"ה במעשה שמים וארץ, ואם אני שותף שלו, יש לי כח להתערב בקבלת ההחלטות…'".
**
בקידוש של ליל החג אנחנו אומרים: "אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון, וקידשנו במצוותיו". בקידוש של ליל שבת, אנחנו גם אומרים נוסח דומה: "אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו, ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו…".
"בחר בנו!", "ורצה בנו", "רוממנו!". "קידשנו!!!". רבותי, תחשבו על המילים הנפלאות הללו! הקדוש ברוך הוא בחר בך, הוא בחר בי, הוא בחר בכולנו כעם, ובכל אחד ואחד מאתנו באופן פרטי. זה דבר נורא, זה מחייב, זה משמח!
יש סיפור מאוד ידוע עם הצדיק הירושלמי רבי נטע צינווירט, שיום אחרי הבחירות בארה"ב, הוא ברר לפני שניגש להתפלל שחרית, מי ניצח בבחירות… אמרו לו שג'ורג' בוש ניצח, "אוהו… ג'ורג' בוש ניצח??? בסדר, עכשיו אפשר ללכת להתפלל"…
ניגשו אליו ושאלו אותו: "רבי נטע רבי נטע… מה זאת אומרת? ממתי אתה מתעניין בפוליטיקה? ועוד בפוליטיקה של ארה"ב? ועוד לפני התפילה??? מה פתאום יהודי כמוך מדבר על פוליטיקה אמריקאית לפני תפילת שחרית???"
אמר רבי נטע דבר חזק, צריכים ללמוד את זה ולשנן את זה לילדים שלנו… רבותי! כשאנחנו אומרים 'שלא עשני גוי' על מה אנחנו מתכוונים? שהקב"ה לא עשה אותנו כמו אותו איוואן מהסיפורים, שעובד כל היום בשדה תחת השמש הקופחת, בערב הולך לבית המרזח ומבזבז את כל כספו על משקאות משכרים, ולאחר מכן מקיא ונרדם בתוך הסחי והמיאוס שהוא עצמו יצר, עד למחרת בבוקר, כדי לחזור ולעבוד יום נוסף??? נו… שלא עשני גוי. ברוך ה' שאני יושב במזגן ויש לי גם כוס קפה… זאת הכוונה???
"בוודאי שלא! כשאני אומר 'שלא עשני גוי', אני מודה לקב"ה שהוא לא עשה אותי גוי, אפילו גוי עשיר, אפילו גוי חזק, אפילו גוי מפורסם ובעל שררה, אפילו האיש הכי עשיר בעולם, אפילו נשיא ארה"ב! הוא הגוי הכי מוצלח והכי מאושר, ואני, יהודי פשוט ועני, אין לי כלום, אני שמח ומודה לקב"ה שאני יהודי כזה פשוט וחסר אמצעים, ואני מעדיף את זה אלף אלפי פעמים יותר, מלהיות הגוי הכי מוצלח והכי מאושר בעולם!
"אשר בחר בנו מכל עם"! "אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו", רבותי, הקב"ה רוצה אותנו, הוא מתגאה בנו, הוא אוהב אותנו, הוא מקדש אותנו! צריכים לשמוח, לרקוד, ששון ושמחה צריך להיות בבית כשאומרים את המילים האלו. רק תיזהרו לא לשפוך את היין מהגביע מרוב התלהבות והתרגשות…
שמעתי פעם מהגאון הגדול רבי בנימין רבינוביץ זצ"ל, הרבי מ'משכנות הרועים' שהיה דיין ב'עדה החרדית', שהתפילה שאנחנו מתפללים כל בוקר מתחילה ב"שלא עשני גוי" ומסתיימת ב"שלא עשנו כגויי הארצות".
הוא הסביר בזה טעם, שלפעמים אדם מגיע בבוקר, ואין לו חשק להתפלל. הוא מרגיש שהוא לא ראוי להתפלל ואין לו איך לפצות פה ולשבח את הקב"ה בפסוקי דזמרה, ועוד לבקש ממנו בקשות אישיות… או אז הוא אומר "שלא עשני גוי", זה ממלא אותו שמחה והוא מרגיש עכשיו שהוא כבר יכול להתפלל.
אבל מה קורה כשמגיע לסוף התפילה? שוב נשבר לבו בקרבו והוא אומר לעצמו, איי. לא כיוונתי מספיק. שכחתי לכוון ב'אתה חונן', לא מספיק הארכתי 'השיבה שופטנו'… איך נראית התפילה שלי??? אוי ויי… ואז הוא אומר "שלא עשנו כגויי הארצות" והלב שלו מתרחב ומתמלא שמחה, עכשיו אפשר ללכת לסדר היום שלו, בין אם זכה לחבוש את ספסלי בית המדרש, ובין אם הוא הולך לקיים "בזעת אפך תאכל לחם", הוא עושה את זה מתוך שמחה של מצווה.
אז כשאנחנו עושים קידוש, צריכים לחשוב על כל זה. להתבונן במילים הנפלאות והקדושות הללו, למצוא בהן את הכח והיכולת לשמוח לא רק במהלך אמירת הקידוש, לא רק במהלך הסעודה שאחרי הקידוש, אלא במשך כל השבת ובמשך כל השבוע שלאחריה.
כי עיקר ותכלית קיום המצוות, היא לשמוח בזכות שזכינו לקיים אותן. ה'ארחות צדיקים' אומר בשער השמחה, שמצווה שאדם עושה אותה בשמחה, שווה פי אלף ממצווה שהוא עושה שלא בשמחה. הזכרנו את האר"י הקדוש, שאומר שעל ידי קיום המצוות בשמחה, אפשר להגיע לרוח הקודש בלי תעניות וסיגופים. והכי הכי חשוב, השמחה בקיום המצוות, זה החינוך הכי טוב שאפשר לתת לילדים, כי מה כל אדם רוצה? להיות שמח ומאושר! אנחנו רק צריכים להראות לילדים שלנו, שהשמחה האמיתית והאושר הנצחי, נמצאים ממש מתחת לאף שלהם, בתוך הגמרא וב'קיצור שולחן ערוך'… לא צריך לחפש אותה במקומות אחרים!