יעקב א. לוסטיגמן
בשיחה שקיימנו עם מגיד המישרים הג"ר אליעזר יוטקובסקי שליט"א, לקראת הדפסת הגיליון של 'לקראת שבת' לחג הסוכות, ביקשנו ממנו לעסוק בנושא של קיום המצוות בשמחה, שהרי חג הסוכות מכונה בפי צדיקים 'ראש השנה לשמחה', ומי שזוכה לקיים 'ושמחת בחגך' בחג הסוכות, התורה מבטיחה לו 'והיית אך שמח' כל ימות השנה.
הרב יוטקובסקי נענה לבקשה, והזכיר את דברי הכתוב בפרשת הקללות, שחלילה וחס יבואו הקללות "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב", כלומר שעבודת ה' שלא על ידי שמחה, לא רק שהיא אינה נעלית ומרוממת כמו עבודת ה' מתוך שמחה, אלא שהיא אפילו מהווה פגם של ממש, ואדם שעובד את ה' שלא בשמחה, עלול להיענש על כך חלילה וחלילה.
"אומרים שבקרוב צפויות להתקיים בחירות", פותח מגיד המישרים את דבריו, "אני כבר מזמן רציתי להציע לשלוחא דרבנן שמחוקקים חוקים וכדו', להגיש הצעת חוק מאוד יעילה. לחייב כל נהג, להחזיק בכיס שלו 'רב קו', ופעם בחודשיים תוטל עליו חובה לנסוע בתחבורה הציבורית…
"וכל כך למה? כי כשהנהגים בעלי הרכבים יעמדו בתחנות האוטובוס בקיץ או בחורף, ייצרבו בחום השמש או יצטנפו מתחת לגג הדולף מי גשמים, יביטו על השעון עשרות פעמים ולבסוף יידחקו לתוך אוטובוס עמוס לעייפה, ויצטרכו לנסוע כל הדרך בעמידה – חזקה עליהם שהם ייקחו יותר טרמפים…
"כי הרי איך זה עובד? השבע לא מבין את הרעב, העשיר לא מבין את העני, האיש שחם לו לא מבין את זה שקר לו…
"תארו לעצמכם מצב שבו אוטובוס נוסע מבני ברק לירושלים, כולם רוצים להגיע לברכת כהנים בכותל המערבי, בחול המועד סוכות. אנשים עולים ועולים, האוטובוס מתמלא בכל תחנה בעוד ועוד אנשים, עד שבתחנה הראשונה של רחוב עזרא, הוא כבר מלא עד אפס מקום, ואנשים עומדים בין הספסלים לכל אורך האוטובוס.
"עכשיו עובר האוטובוס ליד התחנה השניה ברחוב עזרא. מה אתם אומרים? הנהג צריך לעצור בתחנה ולהעלות עוד נוסעים, או שעדיף שפשוט יתעלם מהם וימשיך בדרכו, והם יחכו לאוטובוס הבא???
"התשובה היא שזה תלוי איפה אתם נמצאים. אם אתם נמצאים באוטובוס הצפוף והעמוס, סביר להניח שאתם חושבים שהאוטובוס כבר עמוס מדי, הוא באמת מאוד עמוס, אין מקום להכניס סיכה. אם עכשיו תעצור בתחנה, הרי לא כולם יצליחו לעלות, ואז יהיה בלגאן, חלק יעלו וחלק לא, זה יעכב את כל האוטובוס בעוד רבע שעה, וכולם יאחרו את ברכת הכהנים המרכזית בכותל.
"אבל אם אתם נמצאים בתחנת האוטובוס, איך אתם מסתכלים על האירוע??? האוטובוס לא כזה מלא, יש מקום לעוד אנשים שיכולים לעמוד שם, ברור שיש כמה ילדים שיושבים ואפשר להושיב אותם על הברכיים של האבות שלהם, למה שלא יעצור בתחנה? איזו חוצפה!!!
"בקיצור, הרעיון ברור, הכל תלוי בפוזיציה. כל אחד רואה את העולם מהמקום שבו הוא עצמו נמצא, ולכן, אם הנהגים ייסעו מדי פעם בתחבורה הציבורית, אני בטוח שאחוז ההיענות שלהם לעזרתם של עוצרי הטרמפים יהיה גבוה הרבה הרבה יותר".
סודם של דרשנים מוצלחים
"בכל מקרה", ממשיך הרב יוטקובסקי לספר, "אני עצמי משתדל מאוד לעצור לטרמפים, ולא בגלל שאני נוסע בתחבורה הציבורית, אלא בגלל שכדי למסור דרשות, אני צריך הרבה סיפורים. הרי אמרו חז"ל 'לא המדרש עיקר אלא המעשה'. וכדי לספר סיפורים, אני חייב לקחת אנשים ברכב, זה הזמן שבו אנשים מספרים כבדרך אגב וכלאחר יד, את כל הסיפורים הכי מעניינים והכי יפים. ועכשיו רבותי, גיליתי לכם את יסוד היסודות של מקצוע הדרשנות… רוצים להיות דרשנים מבוקשים? תתחילו לאסוף טרמפיסטים, ותקשיבו למה שיש להם לספר…
"בכל אופן, לקחתי טרמפיסט אחד כזה, מרחוב חזון איש בבני ברק לכיוון רחוב חידושי הרי"ם, יהודי חביב מאוד ונחמד מאוד. הוא כנראה פעם שמע איזו דרשה שלי, או שראה את התמונה ב'לקראת שבת', ומיד זיהה אותי: 'אתה יוטקובסקי, נכון?', אישרתי את דבריו, והוא אמר לי, שיש לו סיפור יפה לספר לי…
"היהודי הזה התגורר בניין שבו התגורר הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל. מי שיודע, רבי ראובן היה יהודי שמלבד עצם גאונותו הגדולה בכל חלקי התורה, ומעבר ליראת השמים המופלגת שלו, היתה לו חיבה עצומה למצוות. הוא היה שמח בכל מצווה בצורה מופלאה.
"מספרים עליו שכשהוא נסע במונית, ובסיום הנסיעה הנהג היה עוצר את המונה ומבקש 38 שקלים ושמונים אגורות כשכר עבור הנסיעה, היה רבי ראובן שולף את הארנק בשמחה עצומה, ומכריז בקול גדול 'ביומו תתן שכרו', ולפעמים היה מתחיל לשיר ואפילו לרקוד קצת, על כך שזכה לקיים את המצווה החשובה הזאת…
"בחג הסוכות, רבי ראובן זצ"ל היה יושב כל החג בסוכה, כמעט לא יצא ממנה, רק כדי להתפלל וכדו'. חוץ מזמני התפילות, הוא היה יושב בסוכה ושמח בכל רגע שהוא זוכה לקיים את המצווה. הוא היה מחבק ומנשק את הסוכה, זה היה דבר מדהים, לראות את האהבה העצומה שהוא אהב את הסוכה שלו.
"בכל אופן, מספר לי השכן סיפור מדהים, שממנו אני רוצה להוציא את הנקודה העיקרית שלנו, איך צריכים להתייחס לקיום המצוות, וכך היה המעשה".
כמה נכדים בסורג אחד
"כשהיו הילדים שלי קטנים", מספר אותו שכן של רבי ראובן, "התקנו סורגים בביתנו, ומאחר והדירות בבני ברק צפופות ביחס למספר הילדים הממוצע למשפחה, עשינו 'סורגי בטן' שבולטים מעט החוצה, ואפשר להושיב שם שבעה או שמונה ילדים שיראו את ה'אוטו זבל' עושה את מלאכתו, ואת הסודני שמנקה את המדרכה ברחוב ממול. מה כבר אפשר לראות בבני ברק???
"דרכם של סורגים אלו שהם שימושיים מאוד, לשהות הילדים בהתחלה, כשההורים מתבגרים והילדים גדלים מאכלס כזה סורג בטן איזה 34 נכדים, כשהסבא והסבתא מזדקנים עוד יותר נכנסים שם 98 נינים בלי עין הרע, על כל עם ישראל כהנה וכהנה…
"אבל כמה ש'סורגי בטן' זה דבר נפלא, יש בהם גם חיסרון קטן. כשמגיע חג הסוכות והשכן מלמטה בונה סוכה, הסורג הזה עלול לעשות לו 'נערווים'. יש חוששים לכך שאומרים 'לבוד' בין סורג לסורג, וממילא צריך להתייחס לכל שטח הסורג כאל פלטה אחת גדולה של מתכת, שעומדת מעל הסכך של השכן מלמטה, והיושב מתחת לסורג הזה בספק אם אין זה נקרא שהוא יושב בסוכה.
"יש הפותרים את הבעיה הזאת, על ידי כך ששמים סכך כשר על גבי הסורג, ואז הברזל של הסורג בטל לסכך הכשר שמצטרף ב'חבוט רמי' לסכך של סוכת השכן מלמטה, ושלום על ישראל.
"במשך השנים רבי ראובן קרלננשטיין לא אמר לנו מילה אחת לגבי הסורג", מספר לי הטרמפיסט שזכה להיות שכנו של רבי ראובן זצ"ל. "אבל כשהילדים גדלו, והסורג הזה כבר לא היה כל כך שימושי, הגיע רבי ראובן לדלת ביתנו, נקש בדלת וביקש לשוחח איתי.
"הוא ביקש ממני טובה אישית: 'אם לא אכפת לכם, ואם זה בסדר מצדכם, ואם זה לא מפריע לכם, ויש את נפשכם לעשות איתי חסד, אני מבקש אולי תואילו להסכים שאני אביא מסגר שיחליף לכם את ה'סורג בטן' בסורג ישר, וכך הסוכה שלי תהיה יותר מהודרת, כמובן שאני אשא בכל העלויות, ואתם לא תצרכו לשלם אפילו לא שקל אחד בודד'.
"לא הייתי צריך להתלבט הרבה", מספר השכן, "כמובן שהסכמתי בשמחה, ואמרתי לרבי ראובן שאני שמח שיש לי חלק בקיום מצוות הסוכה שלו, שכידוע היתה בהידור רב ובשמחה עצומה. אשרי ואשרי חלקי שזכיתי לכך…
"עברה שנה תמימה, ובערב יום הכיפורים של השנה הבאה, רבי ראובן שוב נוקש בדלת. הוא כבר לא היה בריא, בדרך כלל היה מתנייד על גבי כסא גלגלים, אבל הוא התאמץ מאוד כדי לבוא לביתי…
"פתחתי את הדלת, קיבלתי את פניו בכבוד גדול, ורבי ראובן אומר לי שהוא חייב לי הכרת הטוב, ולכן הוא רוצה לתת לי מתנה…
"הכרת הטוב? לא הבנתי על מה הוא מדבר, ורבי ראובן הזכיר לי את העניין עם הסורג. אני אמרתי לו שמאחר ובסך הכל הוא החליף לנו בסורג חדש ויפה יותר, לא עשיתי לו שום טובה, ובוודאי שהוא לא חייב לי הכרת הטוב.
"אבל הוא התעקש: 'אני חייב הכרת הטוב, אני חייב הכרת הטוב', הוא בשום אופן לא הסכים לקבל את הטענה שלא גמלתי אתו שום חסד…
"נו, בסיידר, הכרת הטוב, אני מוכן. אבל מה הוא רוצה ממני? הצצתי לראות אם מהכיס שלו מבצבצת איזו מעטפה עם סכום נכבד של כסף, וקצת התאכזבתי לגלות שלא. אולי הוא מחביא מאחורי הגב איזו מתנה עטופה יפה? גם לא! הוא בא בידיים ריקות. אז איזו מתנה הוא רוצה לתת לי???".
מתנה שאינה מעליבה
"'אני אתן לך מתנה', הסביר לי רבי ראובן, 'אבל אני מבקש שלא תיעלב… בסדר? תבטיח לי שלא תיעלב…'.
"למה שאני איעלב ממתנה? לא הבנתי מה הוא רוצה, והוא, רבי ראובן מבקש מני שוב שלא איעלב. עד שהבטחתי לו שאני לא מתכוון להיעלב.
"'מאחר ואנחנו שכנים ואנחנו גרים באותו בניין', הוא אמר לי, 'יצא לי לראות אותך כמה וכמה פעמים, כשאתה יוצא מהבית לתפילה בשעה תשע וחצי וגם קצת יותר מאוחר.
"'אני שוב מבקש שלא תיעלב… אתה מבטיח שלא תיעלב???'.
"הבטחתי לו שאני לא נעלב. נכון, לפעמים אני קם מאוחר. זה קורה. זה אומנם לא נעים, אני ממש לא מתגאה בזה, אבל בכל זאת, זאת מציאות, וברור לי שאני לא היחיד שיודע על כך…
"המשיך רבי ראובן והצליף בי במתק לשונו… 'אז לפי השעה, ולפי העובדה שזה נראה שאתה ממש הרגע קמת מהמיטה ואתה רץ להתפלל, אני מסיק מסקנה: אולי בטעות, אבל כך זה נראה לי, שקורה לפעמים שאתה מפספס את קריאת שמע בזמנה רח"ל…'.
"עכשיו התחיל רבי ראובן להסביר לי כשדמעות בעיניו, מה החשיבות העצומה של קריאת שמע בזמנה, שהקורא את שמע בזמנה ומדקדק באותיות מצננים לו את אש הגהינום… 'אתה יודע מה זה אומר? איזו זכות נפלאה יש באמירת קריאת שמע בזמנה? ואתה מפסיד את זה לא פעם ולא פעמיים… אוי, אתה לא מבין מה זה. כשיבוא יומך ויקראו לך לתת דין וחשבון על מעשיך, אתה תצרח ותתחנן שיתנו לך לקרוא עוד קריאת שמע אחת בזמנה, אבל זה יהיה מאוחר מדי. הרי אפילו הגאון הקדוש מווילנא, שכל ימיו היו בתשובה ותפילה ותורה ועבודת ה', הוא בכה לפני שנפטר על כך שבעולם הזה הוא יכול בקלות לקיים מצוות ציצית ובעולם הבא, אין בו שום התקדמות בעבודת ה', אי אפשר לקיים שום מצווה. אוי ואבוי לנו על ל מצווה שהפסדנו כאן בעולם הזה, כשעוד יכולנו לקיים אותה…
"אני עמדתי נדהם. לא הבנתי מה רבי ראובן רוצה ממני. הוא בא לתת לי מתנה ובמקום זאת מעורר אותי על הנושא של קריאת שמע, שכמובן זה נושא מאוד מאוד חשוב, ואני מסכים עם כל מילה שהוא אומר, אבל ממתי רבי ראובן דופק לשכנים בדלת ומעורר אותם על חטאיהם??? זה ממש לא דבר שגרתי… ו.. איפה המתנה שהוא דיבר עליה?…
"רבי ראובן עצר את שטף דיבורו, והתחנן אלי שאני לא איעלב. האמת שעכשיו זה קצת היה קשה שלא להיעלב, אבל ראיתי שהוא אומר את הדברים מעומק הלב, ומתכוון אליהם כל כך חזק, שאני לא יכולתי שלא להבטיח לו שאני לא נעלב וזה בסדר, הוא יכול להמשיך בדבריו וגם לתת מתנה אם הוא רוצה…
"ואז הוא הגיע למתנה המדוברת כל כך…
"'באתי לתת לך מתנה!', הצהיר רבי ראובן, 'עכשיו אתה תיתן לי יד, ותבטיח לי שמהיום, ערב יום הכיפורים זה, ועד ערב יום הכיפורים הבא עלינו לטובה בשנה הבאה, לא תחמיץ אפילו פעם אחת את מצוות קריאת שמע בזמנה. תבטיח לי! אתה תעמוד בהבטחה שלך, וזאת תהיה המתנה שלי אליך, אני אזכה אותך בשנה שלמה של אמירת קריאת שמע בזמנה, זאת מתנה הולמת ליהודי שהסכים להחליף את הסורג שלו, כדי שהסוכה שלי תהיה יותר מהודרת'…".
הסורג המיוחד
אני כבר מזמן הגעתי לרחוב חידושי הרי"ם, לכתובת שבה היהודי שהתגלה כשכנו של רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל היה אמור לרדת. אבל הסיפור היה כל כך מרתק וכל כך חשוב, שעצרתי את הרכב בצד הדרך, והקשבתי לו בשקיקה.
"עברו מאז כבר שמונה שנים", סיפר לי הטרמפיסט… "אני רוצה לומר לך הרב יוטקובסקי, שמאז ועד היום לא הפסדתי אפילו פעם אחת אמירת קריאת שמע בזמנה. רבי ראובן אכן נתן לי מתנה יקרה מפז ומפנינים. הוא נתן לי את המתנה הכי טובה שקיבלתי אי פעם מיצור בשר ודם. אני מודה ומהלל לקב"ה על כך, שהיה לי שכל לעשות 'סורג בטן' בסלון הבית בצעירותי, כדי ששנים אחר כך אזכה לקבל כזאת מתנה נפלאה תמורת החלפתו בסורג ישר…
"ולענייננו", מסכם הרב יוטקובסקי את דבריו, "הסיפור הזה מראה לנו למה רבי ראובן היה שמח במצוות. הוא הסתכל על כל מצווה כמו על ניצול הזדמנות. זה כאילו שאתה צועד בשדה ענק עם הרבה עצים שעליהם גדלים יהלומים, ואתה פשוט קוטף יהלומים וממלא בהם אוצרות נצח. עוד קריאת שמע בזמנה, עוד רגע של ישיבה בסוכה, עוד נענוע בלולב, עוד מילת טובה שאתה אומר ליהודי מסכן, או אפילו לסתם יהודי שאינו מסכן. סתם לעשות טוב לבנאדם, לשמח יהודים, בחג ובכל ימות השנה. איזה אוצר! עוד מצוה! עוד יהלום! איך אפשר ללכת עם 'פרצוף תשעה באב', כשאתה יודע שבכל רגע אתה זוכה בעוד ועוד מצוות ויהלומים נצחיים??? כשמסתכלים כך על החיים ועל קיום המצוות, אי אפשר שלא לקיים אותן בשמחה עצומה".