אמר רבינו: ידוע לכל, כי הדבר העיקרי, עליו הפקידו כלל ישראל מדורי דורות, היה חינוך הדור הבא. אבות הנחילו לבניהם את המסורת שהם קיבלו מאבותיהם.
בזמננו הפך עניין זה לדבר לא פשוט בכלל. הרחוב על כך בעייתי, עד שקשה מאוד לחנך את הילדים כפי רצון ההורים הילדים חושבים שההורים הם "מהדור הקודם" ו"אינם מבינים", ואילו הם הילדים, "מבינים" יותר מההורים.
קשה מאוד להסביר למי שחושב את עצמו ל"מבין" שהוא בעצם "לא מבין", וכי דווקא אותם אלו שהוא חושב שהם "לא מבינים", הם בעצם ה"מבינים" האמיתיים.
עלינו לדעת את מה שאמר הגאון מוילנא למגיד מדובנא (מובא ב"אוהל יעקב" פרשת תזריע). המגיד מדובנא שאל את הגר"א באיזה אופן יכול הצדיק להשפיע מצדקתו ומיראתו על בני דורו? השיבו הגר"א במשל:
דומה הדבר לכלי גדול, אשר כלים קטנים סובבים אותו מכל צדדיו, אם תשפוך לתוך הכלי הגדול בלי הפסק, הוא יתמלא ויעלה על גדותיו, עד שישפוך ממנו ויתמלאו כל הכלים הקטנים שמסביבו. אולם כל עוד לא תמלא את הכלי הגדול על גדותיו- לא יגיע אל הכלים הקטנים מאומה.
כן הוא הדבר בנוגע להשפעה על אחרים. רק כאשר בן אדם ממלא את עצמו בתורה וביראת שמים, יש בכוחות להשפיע על הסובבים אותו.
הדבר הראשון שאדם המעוניין להשפיע צריך לדעת הוא, שהוא בעצמו צריך להיות חדור בעצמו במה שהוא רוצה להשפיע. אדם כעסן לא יוכל לחנך את ילדיו לא להיות כעסנים, וכמו שאמרו חז"ל (בבא מציעא קז ע"ב) "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". ההורים צריכים לתת דוגמא טובה לילדים לאותם ערכים שהם מחנכים.
רק כאשר ההורים בעצמם מלאים על גדותיהם במידות טובות וביראת שמים, ומשמשים לילדיהם דוגמא אישית טובה- יש תקווה שהחינוך יצליח אם כי גם אז צריך עדיין רחמי שמים מרובים.
מי תסדר בכל יום את המיטה של אבא?
סיפרו לי על משפחה אחת שהיתה שם תורנות בין הבנות מי תסדר בכל יום את מיטת האבא. אם מאיזושהי סיבה היו רוצים להעניש את אחת הבנות- לא היו נותנים לה לסדר את המיטה, והיא הרגישה בכך את העונש הכבד ביותר שיכול להיות עלי אדמות. בבית הזה התנהגותו של האבא היתה מעוררת כבוד. הילדים הרגישו שאבא שלהם הוא משהו מיוחד, והרגישו זכות מיוחדת לכבד אותו. אבל מי שאינו מתנהג בתוך ביתו בדרך של כבוד ודרך ארץ, אינו מעורר כבוד כלפיו, ודבריו אינם משפיעים על בני ביתו.
החינוך של בית הספר אינו מספיק. הוא רק חלק מהתמונה הכוללת. צריך גם את החינוך של הבית. שניהם ביחד יכולים, אולי, להוות חציצה כנגד הרחוב הקלוקל. וכדי שהילדים יושפעו לטובה מההורים צריך כל אחד לעשות דברים כאלו שילדיו ירגישו רגשות של כבוד כלפיו, שירגישו שאין הוא איש "פשוט" אלא יש בו דברים מרוממים ומיוחדים. בצורה כזאת יש תקווה שילדיו יעריכו אותו, יכבדוהו וישמעו לדבריו. כאשר ילדים רואים שם שמים שמתאהב על ידי אביהם, הם רואים אותו קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ולא רק בתורה אלא גם בדרך ארץ, משאו ומתנו באמונה, יש לקווה שגם הם יתנהגו לתפארת ויהיו גם הם מקדשי שם שמים.
(קטעים מלוקטים מתוך הספר 'ומתוק האור' – פניני הגראי"ל)