אליעזר (לייזר) רוט
"ואנוכי אהיה עם פיך" (ד' ט"ו)
יחיד ומיוחד במינו היה הגאון הגדול רבי אברהם ארלנגר זצ"ל, מראשי ישיבת 'קול תורה' בירושלים, ומענקי הדור הנוכחי. יחיד ומיוחד היה בגאונותו העצומה בתורה, באהבתו העזה לתלמידיו שהיו לו כבנים וכבני בנים, ובענוותנותו המופלגת, שהיתה חלק בלתי נפרד מאישיותו המיוחדת.
תלמידיו ושומעי לקחו מספרים מפה לאוזן סיפורים רבים, על מידותיו המיוחדות, על הלב הרחב, על הסבלנות הרבה שהיתה לו לכל תלמיד באשר הוא.
אחד מהם הוא הרה"ג ר' מיכאל גבאי, נבחן ותיק בתוכנית 'קנין הלכה' ב'דרשו', ואברך כולל מן המניין בכולל 'אהבת שלום' בירושלים, שם הוא לומד 'חושן משפט' בעיון, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
"בתקופה בה אני למדתי ב'קול תורה'", מספר הרב גבאי בשיחה עם 'לקראת שבת', "רבי אברהם כבר לא היה מגיע לישיבה כל ימות השבוע. רק בימי שישי הוא היה מגיע. בתחילה שימש כ'משיב', שזה בפני עצמו דבר מדהים, כשראש ישיבה מחליט יום אחד, מפאת גילו ומצבו, לרדת ממעמדו הרם כמי שמוסר שיעורים ופלפולים, ועובר לשבת יום בשבוע בישיבה, כאילו היה 'משיב' בתחילת שנותיו בישיבה…
"בהמשך הוא החל למסור גם שיחות בימי שישי, והיו פעמים שמסר גם 'ועדים', אבל זה היה מוגבל לימי שישי בלבד, ולמעשה, כבר לא היה לו קשר קרוב עם רוב רובם של תלמידי הישיבה באותם זמנים.
"זכורני שפעם הגיע אליו בחור שעמד להתחתן, והזמין את ראש הישיבה לחתונתו. ראש הישיבה הרעיף עליו איחולים וברכות שמהן ניתן היה להסיק שהוא לא יגיע לחתונה. שאל התלמיד בעלבון מעושה: 'מה? ראש הישיבה לא יבוא לחתונה שלי???', השיב לו הראש ישיבה, שהגר"ש רוזובסקי זצ"ל ענה פעם לתלמיד ששאל אותו כך, שאם היו לו 400 ילדים, הוא לא היה מגיע לחתונות של כולם…
"אבל האמת היתה, שלתלמידים שהיו קרובים אליו מאוד הוא כן התאמץ יותר לבוא, ובשנים האלו לא היו רבים כאלו מקרב תלמידי הישיבה, כי כאמור הוא היה מגיע רק בימי שישי.
"אני עצמי מאוד הערצתי את דמותו של ראש הישיבה זצ"ל, והשתדלתי להתקרב אליו מאוד באותם ימי שישי, עד שזכיתי גם להפוך לתלמיד מובהק שלו בשאר ימות השבוע. הייתי בא אליו ומדבר עמו בלימוד, וכמובן מקבל ממנו הדרכה והכוונה, והיתה לי סייעתא דשמיא גדולה, שזכיתי שהוא נטה אלי חסד וקרב אותי מאוד.
"כשנולד בני", מספר הרב גבאי, "היה זה לפני כחמש שנים, בבית החולים 'ביקור חולים'. רבי אברהם היה גר במרחק של כמה דקות הליכה. מיד אחרי הלידה יצאתי לביתו, נקשתי על הדלת, וביקשתי להזמין אותו להיות סנדק בבריתו של בני שיחי'.
"הרבנית תבלחט"א, פתחה לי את הדלת, שאלה מה אני רוצה. אמרתי שאני רוצה לדבר עם הרב, אבל היא לא נתנה לי. 'הרב לומד עכשיו עם חברותא', אמרה, 'תבוא בעוד שעה…'. כך זה תמיד היה, היא היתה שומרת עליו שלא יפריעו לו בלימוד.
"חזרתי אחרי שעה, ואמרתי לראש הישיבה שאני רוצה להזמין אותו להיות סנדק לבני. הוא שאל באיזו שעה אני מתכוון לעשות את הברית, והשבתי שמאחר ובני משפחתי מתגוררים באשקלון, ויהיה להם קשה לבוא לירושלים בשעה מוקדמת, אני חושב על השעה אחת וחצי בצהרים…
"השיב לי ראש הישיבה, שאם כך הוא לא יוכל לשמש כסנדק, מאחר ובשעה זאת יש לו לימוד קבוע עם חברותא…
"הרהבתי עוז, הייתי קצת חצוף, ושאלתי אותו: 'ילמדנו רבינו: למה מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א, במשך שנים רבות היה מבטל מסדרי הלימוד כדי לשמש סנדק, הגרי"ש אלישיב היה מבטל מסדרי הלימוד, הסטייפלער היה מבטל מסדרי הלימוד שלו לשמש כסנדק, ואילו ראש הישיבה, רבי אברהם, אינו מוכן לוותר על לימוד עם חברותא, אפילו לא כדי לשמש כסנדק???'…
"ראש הישיבה לא נבהל מהשאלה. הוא השיב לי ברצינות תהומית, שהראתה איך הוא מתייחס לעצמו: 'הם כבר למדו ויודעים את כל התורה כולה!', השיב בהתייחסו לכל אותם גדולים שמניתי, 'לכן הם יכלו להרשות לעצמם לבטל סדר, לצורך מצווה חשובה ויקרה כמו סנדקאות בברית מילה. אבל אני עדיין לא הגעתי לדרגה הזאת, אני – עוד יש לי הרבה ללמוד, ולכן אני לא יכול להיות גמיש בסדרים כמותם!'…
"כמובן שהתאמתי את עצמי, ולמרות הטרחה הגדולה, כל בני המשפחה באו מוקדם ועשיתי את הברית בשעת בוקר מוקדמת, על מנת שראש הישיבה יוכל לשמש כסנדק…".
מתמידים ומוכשרים
"פעם סיפר לנו ראש הישיבה", מוסיף הרב גבאי, "על מקרה שקרה לו: 'התקשר אלי יהודי אחד, וביקש לברר על בחור מבין תלמידיי, עליו הוא מברר כחתן מיועד לבתו. היהודי שאל כמה שאלות ואני הפלגתי בשבחו של הבחור, ואמרתי שהוא מתמיד גדול מאוד ב"ה.
"'שאל אותי האבא הזה שאלה נוספת: איך הכישרונות של הבחור?', סיפר ראש הישיבה: 'כששמעתי את השאלה, 'נתתי לו על הראש'… אני אומר לך שהבחור מתמיד, ואתה שואל אותי אם הוא בעל כישרון??? מה שווה כישרון לעומת התמדה? הרי אנחנו רואים כישרוניים רבים שאינם מצליחים בלימוד, לעומתם המתמידים תמיד מצליחים!!!'…".
עוד מספר הרב גבאי: "לפני כמה שנים היתה לי התלבטות, אם להמשיך ללמוד בכולל של הישיבה, או לעבור לכולל אחר שייתכן שבו אני אוכל להתקדם יותר.
"אמר לי ראש הישיבה: 'הרי בשנה הקרובה עומדים ללמוד בישיבה את מסכת בבא קמא, האם כבר למדת פעם בבא קמא???'
"השבתי לו שלמדתי רק חצי בבא קמא, אבל לא את כולה. 'אם ככה', אמר לי הגר"א ארלנגר, 'אז תמשיך בישיבה גם בשנה הקרובה, ותלמד בבא קמא'.
"התשובה לא סיפקה אותי: 'עכשיו יש מקום פנוי עבורי בכולל שאליו אני רוצה ללכת', אמרתי, 'אם אני אדחה את ההצעה עכשיו ואשאר עוד שנה בישיבה, מי ערב לי שבשנה הבאה עוד תסכים הנהלת הכולל הזה לקבל אותי???'
"ראש הישיבה הסתכל עלי במבט משתומם: 'מה זאת אומרת, מי דאג לך עד היום???', השבתי שכמובן הקב"ה דאג לי, 'נו???', השלים ראש הישיבה את דבריו, 'אז מה הבעיה, הקב"ה ידאג לך גם בעוד שנה…'. מיותר לציין שכך אכן היה, למדתי עוד שנה בישיבה מסכת בבא קמא, ובסוף אותה שנה שוב התפנה מקום באותו כולל, וההצעה הקודמת חזרה למקומה.
"אבל רבי אברהם ידע גם לדרוש ולתבוע מאתנו. הוא תמיד היה עוקב אחרי קצב ההתקדמות. בכל פעם היה שואל אותי על המבחנים ב'דרשו', מה נבחנתי עכשיו, מה ההספק שלומדים היום. אני זוכר שלפני שבע שנים אמרתי לו שלומדים רמב"ם, הלכות שביעית, במסגרת 'קנין הלכה'. הוא אמר לי שההספק קצת יותר נמוך לעומת הזמן הרגיל שבו לומדים טור ושו"ע. גם כשנכנסתי לכולל 'אהבת שלום' הוא שאל אותי על ההספקים, ואמרתי לו שמדובר בלימוד של 'חושן משפט' במשך 12 שנה. הוא לא הבין למה צריך 12 שנה ללימוד של 'חושן משפט', וטען שההספק צריך להיות גדול יותר, אך אחרי שהסברתי שזה כולל את כל הנושאי כלים, ובלימוד עיוני ומעמיק מאוד, נחה מעט דעתו. אבל פעמים רבות אמר לי ראש הישיבה זצ"ל, על מבחני 'דרשו' ועל מסלולי לימוד שונים, שרק ככה מצליחים, רק על ידי לימוד עם הספקים קבועים ומוגדרים, עם חזרות ומבחנים".
לימוד קבלה…
מספר הרב גבאי עוד: "פעם אחת באתי לראש הישיבה ואמרתי לו: 'לא ידעתי שהראש ישיבה לומד גם קבלה'… הוא הסתכל עלי במבט כזה תמה ואמר לי: 'ומנין לך שאני לומד קבלה?'. השבתי לו שראיתי בספרו 'ברכת אברהם', בפרק 'הרואה', שהוא מסביר שם איזה משהו על פי דרך הקבלה… חייך ראש הישיבה ואמר לי, שמי ששם לב לדברים הקטנים יכול לשים לב גם לזה…
"דרכו של ראש הישיבה היתה, שגם אברכים צעירים צריכים ללמוד בסדר שלישי. הוא אמר שהמדריכים היום הורסים את הסדר שלישי, ושהדרך צריכה להיות שלומדים. לדבריו, הדבר הכי חשוב ל'שלום בית' זה לוותר, לוותר ועוד פעם לוותר. בכלל, הוויתור היה אצלו מידה מאוד חשובה, בלי קשר דווקא לשלום בית: 'ככל שאדם מוותר יותר', כך היה שגור על לשונו, 'כך הוא זוכה לסייעתא דשמיא גדולה יותר'…
"עוד אספר עובדה מעניינת, שתדגיש עד כמה הוא היה שמח בהצלחתם של תלמידיו, וכמה היה עוקב ודואג לנו שנתעלה בתורה וביראת שמים:
"פעם נצרכה רעייתי שתחי' להתייעץ בעניין מסוים, והחליטה לעלות לבית ראש הישיבה זצ"ל, ולהתייעץ עם רעייתו הרבנית תליט"א, שהמסירות שלה אל ראש הישיבה היתה דבר שאין לו אח ורע, אבל היא כשלעצמה אשה גדולה ומאוד מאוד מיוחדת.
"נכנסה אשתי וביקשה להתייעץ. הרבנית קיבלה אותה במאור פנים. סיפרה לה רעייתי שהיא אשתו של מיכאל גבאי, מתלמידיו של בעלה ראש הישיבה. הרבנית אמרה לה שהיא לא מכירה את השם הזה.
"בתוך הדברים סיפרה אשתי, שבעלה נבחן באחרונה על כך וכך דפים, והצליח ב"ה במבחן. עכשיו אורו פניה של הרבנית: 'אהה…', היא אמרה, 'את זה אני יודעת. ראש הישיבה סיפר לי בשמחה כה גדולה, שאחד מתלמידיו נבחן והצליח…'.
"הסיפור הזה נתן לי הרבה מאוד חיזוק, כי הבנתי שהוא ממש שמח ומאושר בהצלחה שלנו. זה לא שהוא הראה לנו פנים שוחקות ומאירות, רק בגלל המידות המיוחדות והמופלאות שלו, אלא השמחה היתה אמיתית וכנה עד כדי כך, שהשיחות שלו עם הרבנית תבלחט"א, היו נסובות על כמה התקדם תלמיד פלוני, וכמה מצליח תלמיד אלמוני! לי באופן אישי זה נתן חיזוק גדול מאוד, מי ייתן ויהיו הדברים הללו גלעד זיכרון לדמותו הפלאית של איש הפלא, מגדולי מרביצי התורה וגאוני הגאונים בדור האחרון, שכמה שהיה גאון בתורה, הוא היה גאון עצום גם בענווה, ולוואי ונזכה להידבק מעט בדרכיו הטהורות".