אסור שילד ירגיש שהוא נתון תחת ביקורת תמידית, ומקבל הערה מיד במעידה הקטנה והראשונית, ואילו מחמאה הוא מקבל רק לאחר תקופה של שיפור או מעשה נאצל ומיוחד. זה פשוט לא הוגן!!!
כושר הספיגה של הילד מוגבל, וכשההערות נאמרות בקצב, הוא מפתח אדישות ואינו מפנים כלום. נזכור: תפשת מרובה לא תפשת! אי אפשר למחות על הכל, על אף שמדובר בפרצה ובמעשה שלא כשורה. לעתים עדיפה הבלגה, כשהביקורת תהיה רק על הדחוף ביותר. את השאר נשמור להזדמנות אחרת.
* להעיר כדי להאיר – מטרת ההערה היא להאיר ולקדם. הערה בתחום שהילד לא מסוגל להשתפר בו, כמו כישרונות חלשים או סתם אופי לא יוצלח, אין בה תועלת, ולהיפך – היא מזיקה. הערה בנושאי אופי או יופי היא בבחינת 'בל תימצא'.
לפעמים ההערה נובעת מתסכול של המבוגר ממצבו של הילד, ובאה בעצם רק כדי לפרוק ולשחרר קיטור. כמובן, אין לכך שום הצדקה.
* להעיר תחת שליטה – גם כשמעירים על משהו חמור באמת, יש להעיר כשרגועים ו"מאופסים", ולדבר בנחת ובטון נעים, שהרי "ברוב דברים לא יחדל פשע". הערה שנאמרת ברגיעה ויישוב הדעת, במילים הנכונות ובמינון הנכון, מלאה עוצמה וחוזק.
* להעיר במינון נכון – הורים רבים מתלבטים בכל הנוגע למינון ההערות. כפי שהרחבנו במאמר הקודם, לצערנו, הערות וגערות נשמעות באופן אוטומטי בתדירות יומיומית, בעוד מחמאות ניתנות רק פעם ב…, לאחר מעשה מיוחד או עזרה מיוחדת. יוצא מכך שהאיזון אינו משחק לטובה.
הצענו, מתוך הנחה שקשה יותר לווסת את כמות ההערות מלהגביר את כמות המחמאות, פשוט להשתדל להחמיא במקביל לכל הערה, ואז גם אם טעינו והגזמנו, לפחות התקבלה ההערה על מצע של מחמאות.
ולסיום, הערה חשובה: עוצמת הביקורת, וסוג המעשה שגרם אותה – מראים לילדינו מה חשוב לנו באמת. ילד רואה על מה הערנו 'לצאת ידי חובה', ומה נאמר מהלב. הוא רואה באותם רגעים מה הערכים הפנימיים האמתיים שלנו, מה מוציא אותנו מהכלים ומה לא. לכן חשוב לשמור את ההערות לדברים חשובים באמת.
למרות כל האמור לעיל, אסור שהורים יפחדו להעיר כשצריך. בזמננו, כשהפשרנות חוגגת, הורים רבים פשוט פוחדים להעיר, כי אולי… ושמא… וצריך להבין… וכל מיני חששות שחדרו מתרבות הרחוב.
ההיפך הוא הנכון. על כל סטייה, שינוי או ירידה ברוחניות יש להעיר ולמחות. כמובן, יש לעשות זאת בצורה הנכונה, כפי שהובא לעיל.
במקרים רבים הילדים, ובעיקר המתבגרים, עושים דברים כדי לבדוק מה תהיה תגובת הוריהם, ושתיקה של ההורים מתפרשת אצלם כהסכמה, כדברי חז"ל – מדלא מיחה שמע מינא ניחא ליה (משלא מיחה, נשמע שזה נוח בעיניו). הערה בצורה הנכונה בעצם מכריזה ואומרת: "זהירות! אתה מנסה לחצות קו אדום".
הג'י. פי. אס. ואנחנו
קראתי פעם קטע נחמד, המתאר בהומור איך היינו מרגישים אם מכשיר הניווט הלווייני (גי'. פי. אס.) היה מעיר לנו בצורה שאינה מכבדת.
זה היה נשמע בערך כך: "בעוד חמישים מטרים פנה ימינה". כמו שקורה בדרך כלל, היינו מפספסים את הפנייה, ואז היה בוקע מהמכשיר קול: "תגיד לי, אין לך אוזניים?! למה אתה לא מקשיב למה שאומרים לך?!"
מיד לאחר מכן, כאשר אנו תחת רושם העלבון מההערה הקודמת, הייתה מושמעת הוראה חדשה: "בעוד מאה מטר בצע פניית פרסה".
כשלא הבנו באיזה צומת בדיוק יש לבצע פרסה, היינו מקבלים משפט בנוסח: "תגיד, אתה ילד קטן? מי נתן לך רישיון בכלל?!"
בהמשך היה המכשיר מכריז: "אתה רואה, בגללך נוסעים עכשיו רבע שעה מיותרת", או: "בגללך אנחנו מאחרים תמיד"…
כיצד היינו מרגישים? כל מילה מיותרת… וקל וחומר אם היה עמנו ברכב חבר קרוב, שכן או הבוס…
כי ככה מרגישים כשמעירים ומשפילים ללא רגישות על טעויות שנעשו.
אם חלילה ביקרנו, נחשב גם אנו בנחת מסלול מחדש. כי תמיד ובפרט עכשיו אפשר להשתנות!
(לקבלת גישה לתכני חינוך שידורים חיים והרצאות של הרב פנחס ברייער הי"ו ניתן ללחוץ כאן)