"על האדם לקחת את האומץ לקפוץ למרחבים הגדולים לקפוץ לעומקים הגדולים ואז יפתחו הכנפיים או שלא ולהמשיך כמו החיות על ארבע להמשיך ללכת על שתיים ולא לקחת את הסיכון לעוף."
את הדברים אמר הרב פינטו בשיעור שמסר לתלמידים ברחבי העולם, כחלק משיעורי "בין המצרים", שאותם הוא מוסר מידי יום.
"הימים האלה אלה ימי בין המצרים זה זמן שכל הדברים הקשים שעברו על עם ישראל התחילו וקרו בתקופות האלו וגם זה זמן שכל הגאולה והישועה של עם ישראל נזרעה בתקופה הזו."
כאשר אדם נמצא בשפל הגדול, בתוך השפל הגדול נמצאת הישועה הגדולה, רק אדם צריך לחפש את הדלת של הישועה לצאת מהאופל הגדול לאור הגדול. לכן זה זמן שכל אדם יזהר בכל מה שעושה, ישתדל לא לעשות דברים חדשים, ישתדל לא להכנס לשום סכנה שלא צריך להכנס ולחפש סביבו ובמקום הקרוב אליו ביותר את הדלת של הישועה את הדלת של ההצלחה. כי במקום המקום הנמוך ביותר שמה יש גם את המקום שממנו עולים למקום הגבוה ביותר.
אין יאוש בעם ישראל , עם ישראל זה עם בלי יאוש, אין מציאות של יאוש, בכל הקושי הגדול הגדול והדברים החמורים ביותר, עמוק עמוק בפנים נמצאת הישועה.
בדבריו משל הרב את הדרך להתעלות במשל. ואמר: אולי צריך לומר מעשה שיש בו מוסר גדול לכל אחד ואחד מאיתנו:
היה נשר גדול שהיה לו גוזלים, הנשר לקח את גוזליו לההרים הגבוהים ושם בנה את קנו, הנשר הגדול שלקח את הגוזלים שלו להר הגבוה ושם התחיל לגדל אותם, אמר לגוזליו: דעו שאתם לא כמו כולם, הקב"ה נתן לנו משהו יותר מכולם, לנו יש כנפים, גם אם אתם רואים את הבקעות הגדולות ואת הצוקים הגדולים ואת הדברים שנראים מפחידים – אל תפחדו! גם אם תפלו תפתחו כנפיים ותעופו.
ואולם, הגוזלים הקטנים פחדו מאד הם לא ידעו מה זה לעוף, הם פחדו מהגובה הגדול מהבקעות הגדולות ביותר ומהדברים שנראים עמוקים ביותר, הם פחדו פחד גדול ביותר. והיו בפחדים כל היום, הם היו משחקים עם החברים שלהם, הם ספרו להם ואמרו להם: האבא שלנו האמא שלנו הנשר ספרו לנו ואמרו לנו שלא לפחד מהגובה כי בגובה נפתח כנפיים ונעוף ואין לנו מה לפחד, אך כל החיות האחרות, כל הזאבים השועלים שהולכים על ארבע: תזהרו אל תסמכו על מה שהאמא אומרת לכם, למה כי אולי באמת לא יפתחו הכנפיים , אולי באמת לא תעופו, אולי באמת זה לא ילך ואז תפלו ותמותו. הגוזלים הקטנים פחדו אבל לא ידעו מה לעשות וכך היו שואלים את כל החברים שלהם מה לעשות?
האם לקחת את האומץ לקפוץ למרחבים הגדולים לקפוץ לעומקים הגדולים ואז יפתחו הכנפיים או שלא ולהמשיך כמו החיות על ארבע להמשיך ללכת על שתיים ולא לקחת את הסיכון לעוף.?
יום אחד באה חיה חכמה ואמרה לאותם גוזלים: אל תקפצו לגובה גדול ביותר תעלו על עץ ומהעץ תקפצו ותראו אם נפתחו הכנפיים טוב, אם לא גרוע ביותר תקבלו מכה חזקה מהרצפה ולא תמותו מהגובה הגבוה .
כך עשו הגוזלים הם עלו על עץ קפצו הכנפיים לא נפתחו והם קבלו מכה קשה, הם באו לאמא הנשר והתחילו לבכות, ולומר לה: אמא למה שיקרת עלינו , אמרת לנו שאם קופצים פותחים כנפיים ועפים ואין סכנה. עלינו לעץ קפצנו וקבלנו מכה קשה ביותר, אם היינו שומעים לך וקופצים לעומק הגדול , היינו וודאי מתים.
אמרה להם האמא : לא, לקפוץ מגובה קטן הכנפיים לא נפתחים , לקפוץ מגובה גדול אז הכנפיים נפתחים, כי מגובה קטן זה לא מקום שאפשר לפתוח כנפיים לכן קבלתם מכה, תקפצו לעומק הגדול תקפצו לבקעות העמוקות ביותר שמה תראו שהכנפיים נפתחים ואדם יכול לעוף וללכת למרחבים גדולים, הנשר יכול לעוף וללכת למרחבים גדולים.
ובזה יש מוסר השכל גדול, לאדם : לפעמים אדם אומר לעשות צעד גדול בחיים זה קשה זה מסוכן, אז מה הוא עושה צעד קטן ובצעד הקטן הוא נכשל ואז הוא אומר נס שלא עשיתי את הצעד הגדול – אם הייתי עושה את הצעד הגדול הייתי מאבד את הכל והייתי חס ושלום מאבד את כל עולמי.
וזו הטעות, – יש צעדים קטנים שהכנפיים לא נפתחים שצריך את הצעד הגדול וצריך את הסיכון המוחלט שהכנפיים יפתחו. לכן אדם יידע איפה צריך לקפוץ למרחבים הגדולים ושם הכנפיים נפתחים והוא יכול לעוף ואיפה הוא קופץ ממקום קטן והכנפיים לא נפתחים, הוא סתם מקבל מכה קשה ביותר.
לכן אדם צריך דעת תורה, צריך אדם עבודת השם אמיתית, צריך אדם לקחת סיכונים על פי התורה שהסיכונים על פי התורה וע"פ הקדושה, כנפיים נפתחים ואדם יכול ללכת למרחבים גדולים, אבל דברים שאדם לוקח סיכונים קטנים עם חוסר אמונת חכמים עם פחד עם אימה עם חרדה- הכנפיים לא נפתחים ואדם נופל ומקבל מכה קשה מכה שמי ישורנה.
הקב"ה בע"ה ישפיע על כולנו שפע גדול, שנזכה בע"ה לישועה לשמחה להצלחה ולסיעתא דישמיא גדולה.