הרב צבי ירום שליט"א משתף אותנו בסיפור מיוחד ששמע מכלי ראשון מפי בעל המעשה:
אחותי התארסה לפני שבועיים שלשה, הוא מספר, וסגרנו על אולם באיזשהו מקום בתאריך מסוים.
בשבת האחרונה נסענו להורים שלי בקריית ספר, כי החתן הגיע לשבת. באותה שבת היה גם שבע ברכות של חבר מאוד טוב שלי, באחד האולמות בעיר. קפצתי לשם בסוף הסעודה של ליל שבת, והוא שמח מאוד ביקש שאגיע גם למחרת. אמרתי לו שלמחרת יהיה חם מאוד ויהיה קצת קשה להגיע, אבל הוא ממש ביקש, ראיתי שזה מאוד חשוב לו וישמח אותו שאני אגיע, כי אין לו הרבה משפחה, אז אמרתי לו שאעשה השתדלות.
למחרת בסוף הסעודה, למרות שהיה זה צהריים ושיא החום, החלטנו לעשות את המאמץ הזה ולצאת לשבע ברכות בשביל לשמח את החתן. יצאתי לשם יחד עם אשתי, שעבורה זה היה קשה עוד יותר, וגם לא מכירים אותה שם בכלל, אבל בכל זאת היא הגיעה איתי. היא הגיעה, ולידה התיישבה איזו נערה, חברה של הכלה. הן שוחחו, וזו סיפרה לה שהיא התארסה ממש לפני שבוע אפילו פחות, וגם סיפרה לה על איזה אולם הם סגרו ובאיזה תאריך.
כשאשתי שמעה את שם האולם ותאריך החתונה, משהו צלצל במוחה. היא קראה לי ושאלה: מתי החתונה של אחותך? אמרתי לה את התאריך ושם האולם, ואז היא אומרת: לא יכול להיות, יש כאן נערה שטוענת שהיא מתחתנת בתאריך הזה באותו אולם.
סיפרנו להורים. לא נלחצנו כל כך, חשבנו שאולי אנחנו לא זוכרים מדויק. במוצאי שבת אנחנו מתקשרים לאותה משפחה, התברר שבאמת היתה פה בעיה ושתיהן אמורות להתחתן באותו יום באותו אולם.
התקשרנו לבעל האולם, ואכן התברר שהוא כתב אותנו בתאריך לא נכון, ובאמת היתה כאן טעות ברישום אצלו ביומן. נפעמנו לראות איזו השגחה פרטית היתה כאן, כשמכל המשתתפות בשבע ברכות דווקא אותה נערה הייתה צריכה להתיישב ליד אשתי, וזאת כשמלכתחילה בכלל לא חשבנו להגיע, ובכל זאת החלטנו להתאמץ כדי לשמח חתן וכלה, וכך גילינו את הטעות שלושה חודשים לפני החתונה. לולא זאת יכולנו לגלות את זה רק יום לפני, או באותו יום, ונקל לשער את עוגמת הנפש העצומה שהיינו חווים.
מלבד ההשגחה הפרטית, ראינו פה גם גילוי של גם מידה כנגד מידה: אנחנו שימחנו חתן וכלה, וכנגד זאת חסכו מאיתנו עגמת נפש לחתן וכלה.