הרב מרדכי הכהן
בסוף השבוע הוזמנתי לסעודת הודיה. תודה להשי"ת, בימינו סעודת הודיה היא לא ענין נדיר. אבל הפעם היה משהו יוצא דופן בהזמנה. מי שערך הפעם את הסעודה והזמין את הנאספים להודות, לא היה היהודי שנושע, אלא העסקן שזכה והביא את הישועה… וזה כבר דבר חידוש.
ומעשה שהיה כך היה, כפי שסופר בסעודה ע"י ר' דוד שרייבר, ארגון "חסדי איש", מאנשי החסד המפורסמים בביתר:
לפני קרוב לשנה, ביום בהיר אחד אני מקבל טלפון מחבר נעורים: "שלום וברכה ר' דוד, מדבר ידידך מהישיבה, יצחק מבני ברק. למדנו יחד בישיבה, ואני זוכר שאתה אוהב לעזור".
– כן, לאיזה סוג של עזרה הנך זקוק?
– אני זקוק לעזרה דחופה בקופת חולים מכבי. יש לך שם מישהו?
– תמתין כמה דקות, אני בודק.
– ערכתי בדיקה מהירה עם חבר שמכיר שם נציג בכיר, והוא הביע נכונות לסייע.
– חזרתי לידידי. למה בדיוק אתה זקוק?
– יש לי תור מחר בבוקר לפרופסור פלוני. מדובר בטיפול יקר במיוחד, ואני זקוק להתחייבות מקופ"ח מכבי שהם ישלמו את עלות הטיפול.
– אוקיי, תשלח לי מייל עם ההפניה לרופא, ואני אדאג לכל היתר.
– אין לי מייל. גדר גדרתי לעצמי, ואני מתנזר מכלים טכנולוגיים לחלוטין.
– אוקיי. לא אני אמנע מלסייע למישהו בנסיבות שכאלה.
התקשרתי ל'בריכטא הסעות'.
"אולי יש לכם במקרה מישהו בבני ברק, שיוכל רק לצלם מסמך ולשלוח לי?"
– יש במקרה מישהו כזה בבני ברק. תשלם במקרה חמישים ש"ח ותקבל במקרה את מה שאתה רוצה…
העלות – סבירה… אני חוזר לידידי: "אני שולח אליך דרייבר, הוא יגיע עד אליך, יצלם את ההפניה וישלח אותה אלי במייל, ואז אני אעביר אותה לאיש הקשר במכבי".
עברו מס' שעות. איש הקשר במכבי חוזר אלי, ואומר שהקופה לא מסתפקת בהפניה שבידו. יש צורך בהוכחה שנעשו מספר ניסיונות לטפל בבית חולים רגיל והם לא עלו יפה, רק במקרה כזה הקופה מוכנה לממן טיפול פרטי יקר.
אני חוזר לידידי ומעביר לו את המסר. הוא עונה כי אכן יש לו מסמך כזה, אבל הוא לא נמצא כרגע ברשותו. המסמכים שלו וההסטוריה הרפואית, כולם שמורים בתיבת המייל של חבר בשם 'יענק'ב משה', שמסייע לו מפעם לפעם כשיש לו צורך הכרחי במייל. הוא יתקשר אליו לבקש ממנו שישלח את המסמכים המבוקשים למייל שלי.
הזמן חולף, אני ממתין לטלפון, ואין קול ואין עונה. לבסוף אני מתקשר בעצמי לידידי ומנסה להבין מה קורה, "ביקשת עזרה, לא? כל השערים פתוחים בשבילך, למה אתה לא משתף פעולה?"
הוא מספר לי שהוא מחייג ושוב מחייג ליענק'ב משה, והטלפון של יענק'ב משה לא זמין. אני מסביר לו שבלי המסמך המדובר אני לא יוכל לעזור לו לקבל את האישור המיוחל. הנציג של מכבי הבהיר שרק אם המסמכים יגיעו עד סוף יום העבודה הנוכחי, יש סיכוי לקבל את ההתחייבות של הקופה מחר בבוקר.
הוא שומע את הדברים ו… פורץ בבכי. אני, כמי שמכיר אותו שנים רבות, מופתע מאד. עד כדי כך הדברים מגיעים?
הוא מסביר לי שהוא וזוגתו מצפים לילדים זה מספר שנים ונתקלים בקשיים עצומים. התור לפרופסור נקבע זמן רב מראש, התורים אליו מלאים עד אפס מקום, ואם הטיפול של מחר נדחה, מדובר בעיכוב של לפחות חצי שנה עד להזדמנות הבאה!
מששמעתי כך, ביקשתי מידידי את מספר הטלפון של יענק'ב משה, וניסיתי לחייג בעצמי פעם אחר פעם.
גורנישט. לא זמין.
אני מתבונן במספר הטלפון שמסתיים בספרות 51 ומחליט לנסות את אותו מספר אך בסיומת 50, בתקווה שזהו המספר של רעייתו של יענק'ב משה.
ו…כן! רעייתו של יענק'ב משה עונה לטלפון! בעלה לא בבית. אם הוא לא עונה כנראה נגמרה לו הסוללה. היא לא יכולה להשיג את בעלה, הוא אמור להיות כעת על אוטובוס בחזור ממודיעין עילית לבני ברק.
אולי יש לה את הסיסמא של המייל של בעלה? התשובה שלילית.
אולי למישהו אחר יש את הסיסמא? כן. לחבר שעובד עמו יחד יש את הסיסמא.
אני מקבל ממנה את מספר הטלפון של החבר ויוצר עמו קשר. אחרי שהחבר שומע במה מדובר, הוא מוסר לי את הסיסמא של המייל של יענק'ב משה.
אני מנסה להכנס למייל של יענק'ב משה, אני מקיש את הסיסמא, ונתקל בהודעה: הסיסמה שונתה לפני 48 שעות…
אני לא אומר נואש. אני מתקשר לחבר אחר, שיש לו קשרים בחברת האטובוסים קווים. מבקש ממנו ברחמים לאתר עבורי מיהו הנהג שנוסע כרגע באוטובוס לבני ברק.
החבר חוזר אלי: השגתי לך את המספר. עכשיו מבקש אני מהחבר להתקשר לאותו נהג, ולבקשו שיכריז במערכת הכריזה שאם באוטובוס יש נוסע בשם יענק'ב משה, שיגש לטלפון בדחיפות. הנהג עושה את המבוקש, ממנו, אבל יענק'ב משה לא ניגש.
הוא כנראה לא על האוטובוס הזה… לא נותר לי דבר מה נוסף לעשות בענין. עכשיו הגיע תורי להישבר…
ישוב הייתי בחדר מחשבים, הרכנתי את ראשי על המקלדת ושקעתי בבכי.
איך יתכן כדבר הזה? דיברתי מעומק הלב אל הקב"ה. איך יתכן שאברך יקר, שנמנע מלהחזיק בכתובת מייל, כדי לגדור את עצמו בגדרי הקדושה, יגרם לו צער ועוגמת נפש כה גדולים, בעקבות הסייג שהוא נטל על עצמו?
יצאתי מהמקום כשרוחי סוערת בקרבי, והמשכתי בשגרת היום מתוך פיזור הנפש. התקשיתי להתרכז.
באותו ערב הלכתי לחתונה של בן דוד. שם פגשתי את בן דודי ז.ש. ואני מספר לו בכאב על השתלשלות העניינים. הבן דוד אומר לי: "למה אתה מספר לי? יש לנו אבא גדול בשמים. לך דבר איתו!"…
יצאתי מהאולם. התקשרתי שוב לדרייבר, הר' בריכטא, וביקשתי ממנו להגיע בדחיפות.
– "אני חייב לשפוך את הלב, להתפלל בכל הכוח. קח אותי בבקשה לקבר של צדיק, לא משנה איזה".
בריכטא היה מעשי וממוקד. בלי לחשוב רגע ובלי להוסיף מילה הוא לקח אותי למושב עג'ור, לקברו של רבי יצחק גברא שנטמן במושב שבאזור בית שמש. רבי יצחק גברא – צדיק שעלה מתימן והתגורר במושב עג'ור, וביקש להיקבר בחצר ביתו, נפטר בשנת תש"י. בשעת קבורתו ירד גשם זלעפות אף שנפטר בעיצומו של הקיץ – כ"א תמוז. על ציונו כתוב :"המפורסם בניסים בחייו ולאחר מותו".
שכבתי ליד הקבר כשרוחי נשברה, ואמרתי פרק תהלים אחד ויחיד… יותר מכך לא היה בי כח אחרי היום המתיש שעברתי. אח"כ הרמתי עיני לשמים ואמרתי:
"רבונו של עולם! אני מבטיח כאן ליד קברו של הצדיק. אם בתוך שנה, תשלח ישועה ליצחק בן עלקא והוא יפקד בזרעא של קיימא, אני מקבל על עצמי לערוך סעודה גדולה למאה איש, ושם אעמוד ואזעק בפני כולם: 'ידוע תדעו כי יש לנו אבא גדול בשמים!'"…
בזאת סיימתי את תפילתי ושבתי לביתר לעיסוקי השוטפים.
מאז אותה תפלה מלב נשבר, עברו כתשעה ירחים מצומצמים, שלושים ושמונה שבועות בדיוק.
שבת האחרונה התקיים השלום זכר! אחרי חמש שנות ציפייה, יצחק בן עלקא וזוגתו נפקדו בבן זכר, וזאת ללא כל התערבות רפואית!
מוסיף ומסיים ר' דוד שרייבר: "תמיד אהבתי לעשות חסד עם הזולת, אבל לא אכחד כי האמונה לא היתה החלק הכי חזק אצלי. היתה לי עוד עבודה לעשות עם עצמי…
"אבל מעכשיו הכל משתנה. זכיתי בזו הפעם לראות את הקב"ה מתגלה אלי ברחמים גדולים, כאב את בן ירצה. כמה חבל לי על 23 שנים בהן לא זכיתי להכירו מקרוב! אני עומד פה מול כולכם ומכריז בקול גדול:
"דעו כי יש לנו אבא גדול, תתקרבו אליו, תדברו איתו! מבקשים ממנו והוא נותן!"