האם אדם שסובל מקור פטור מהנחת תפילין?│ ומדוע אין לאדם לחלוץ תפילין בפני רבו?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תפילין במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן ל"ח סעיפים ח' – י"א]
הנחת תפילין בשעת עיסוק במצוה אחרת
הדין הוא, שעוסק במצוה פטור מן המצוה, ולכן כותב השולחן ערוך, כותבי תפילין ומזוזות, כיוון שהם עסוקים במצוה, פטורים מהנחת תפילין כל היום, אבל בשעת קריאת שמע ותפילה הם חייבים בהנחת תפילין, משום שבשעה זו הם אינם עסוקים בכתיבת תפילין ומזוזות, ויש נידון במשנה ברורה ובביאור הלכה, האם הם פטורים מהנחת תפילין רק כאשר עיקר כוונתם לספק תפילין ומזוזות לאנשים, או גם כאשר עיקר כוונתם להשתכר, וכתוב במגן אברהם, שדין זה שכותבי תפילין ומזוזות הם נידונים כעוסק במצוה והם פטורים מהנחת תפילין, זה רק כאשר כוונתם לכתוב תפילין ומזוזות למי שאין לו, אבל כאשר עיקר כוונתם לצורך עצמם, הם לא נחשבים לעוסק במצוה, והביאור הלכה אומר, שגם כאשר כוונתם שווה בשווה, דהיינו, גם להשתכר וגם למכור לאחרים שאין להם תפילין ומזוזות, הם גם נחשבים לעוסק במצוה, ואומר הרמ"א, שאם זה מצב כזה שהם עסוקים במצוה גם בשעת קריאת שמע ותפילה, כגון, כאשר מגיע אליהם אדם לקנות, ואותו אדם מפליג בספינה או יוצא בשיירה ואין לו זמן להמתין, וממילא הם חייבים מיד להתפנות אליו ולכתוב לו תפילין ומזוזות, הדין הוא, שהם פטורים גם מקריאת שמע ומתפילה ותפילין, משום שהם עסוקים במצוה גם בשעה הזאת, ונחלקו הראשונים, האם הדין של עוסק במצוה פטור מן המצוה זה רק כאשר אי אפשר לו לקיים שניהם, או שזה גם כאשר אפשר לו לקיים שניהם אלא שזה על ידי טרחה, דעת התוספות, שכאשר אפשר לקיים את שתי המצוות, אף על פי שקיום שתי המצוות יהיה עליו לטורח, בכל זאת, לא נאמר בזה הדין של עוסק במצוה, אלא עליו לטרוח ולקיים את שתי המצוות, ודעת הר"ן והרמב"ם והגאונים סוברים, שהדין של עוסק במצוה נאמר גם כאשר אפשר לקיים את שתיהם, אלא שכשזה על ידי טורח, הדין הוא, שהוא פטור מלקיים את שתי המצוות, משום שבשעה שהוא עוסק במצווה, התורה פטרה אותו ממצוה אחרת, ואף על פי שהמצוה השנייה גדולה יותר מהמצוה הראשונה, אבל מכיוון שהתחיל במצוה הראשונה, פטור מהשנייה, וזה הכל כאשר הוא עוסק במצוה, אבל אדם שיש לו ציצית בכנפיו ותפילין בראשו, אינו נחשב עוסק במצוה שפטור מן המצוה, משום שזה לא סתירה לקיום שאר המצוות, שהרי אינו עוסק בשום דבר.
הנחת תפילין בחוסר יישוב הדעת
מצטער, ואפילו מפני הקור, וכן מי שאין דעתו מיושבת עליו, פטור מהנחת תפילין, משום שתפילין אסורים בהיסח הדעת, והרי אדם זה מסיח את דעתו מהתפילין, אבל ודאי שהוא חייב לעבוד על עצמו שלא להסיח את דעתו, ואז חייב בהנחת תפילין, וכן אדם הקורא בתורה, פטור מהנחת תפילין, ואף על פי שאדם שלומד תורה חייב בכל המצוות, בכל זאת, הנחת תפילין נלמדת מן הפסוק 'למען תהיה תורת ה' בפיך', וממילא, כל המטרה של הנחת תפילין, היא כדי להגיע ללימוד תורה, ולכן, מי שלומד תורה פטור מהנחת תפילין, אבל אם יכול להניח תפילין לפני שהוא לומד או שהוא מפסיק באמצע הלימוד, חייב להניח תפילין באותה שעה, ובכלל, כתוב במשנה ברורה בשם הגר"א, שכל הדין הזה נאמר, כגון רבי שמעון וחבריו שהם למדו תורה בצורה נפלאה ללא הפסקה, אבל מי שפחות מהם, צריך להפסיק מהתורה ולהניח תפילין.
חליצת תפילין בפני רבו מובהק
אסור לאדם לחלוץ תפילין בפני רבו המובהק, משום שזה לא כבוד לרבו שהוא מגלה את ראשו בפניו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א