הגאון רבי גואל אלקריף סיפר במהלך החודש סיפור מופלא על השגחה פרטית שיש בו גם מסר ברור של אמונת צדיקים.
המדובר היה בבית כנסת בדרום תל אביב, הפועל מזה 75 שנה בדירה של אחד המתפללים. כיון שמדובר במיקום שקט, הגיע לשם מדי פעם הגאון הצדיק רבי דב קוק כדי ללמוד ללא הפרעה. באחד הימים, אחד הגבאים שראה צורך לשפץ את בית הכנסת לאחר כל כך הרבה שנות פעילות, ניצל את ההזדמנות שהגר"ד קוק היה במקום ושאל אותו האם לפתוח בהליכי השיפוץ, אם לאו.
הגר"ד קוק הגיב בהתלהבות, הוציא שטר בן 20 ₪ בלבד, ואמר: "הנה, זה הכסף לשיפוץ"…
באמונת חכמים תמימה החליט הגבאי לנצל את השטר הקטן לתחילת השיפוץ. הוא הלך לחנות 'טמבור', רכש את הצבע והמברשת הקטנים ביותר והחל לצבוע קטע בגדר המקיפה את בית הכנסת.
לא עבר זמן רב, ובמקום חולפת מכונית הדורה הנעצרת ליד הגדר. מהחלון מציץ ראשו של אדם הנראה כגביר בעמיו, והוא פונה אל הגבאי ושואל למעשיו. הגבאי משיב שהוא משפץ את בית הכנסת. "מדוע הינך מתעסק רק עם הגדר הקטנה?" תמה הגביר, והגבאי משיב שלרשותו עמדו רק 20 ₪, ולכן החליט לנצלם לצביעה המינימאלית הזו.
"תשמע, יש לי סנטימנטים לבית הכנסת הזה, אבא שלי התפלל כאן… אם אתם צריכים כסף לשיפוצים – אני כאן לעזרתכם, ואתן לכם בעזרת השם את מלוא הסכום!" מפתיע הגביר. בתוך שעה הגיעו למקום אדריכל וקבלן מהמעולים בתחום, והשיפוץ בוצע על הצד הטוב ביותר, בעלות שהתקרבה למיליון שקלים.
*
כששמענו את הסיפור הנ"ל, נזכרנו בסיפור דומה שהתרחש עם מרן הרב מפוניבז' זצ"ל.
יום אחד הגיע אל הגרי"ש כהנמן מנהל הישיבה הרב פורטמן, ואמר לו שבקופת הישיבה אין אגורה, והמצב הגיע עד כדי כך שגם הספקים הקבועים מאיימים שאם לא ישלמו להם יפסיקו את אספקת האוכל לישיבה.
הגרי"ש שומע את הדברים, ולא נבהל. הוא פונה אל הרב פורטמן ואומר לו: "אנחנו נוסעים עכשיו לתל אביב, להשיג כסף"
מנהל הישיבה לא הבין מה יש לרב לחפש בתל אביב, אבל הצטרף לנסיעה. הם נוסעים ונוסעים, והמנהל לא יודע אנה פני הרב מועדות, אבל כיון שהוא מכיר את הגרי"ש ומלומדותו בנסים מזה שנים, לא שאל מאומה.
באחד הרחובות הראשיים הם עוצרים ברמזור, והנה נהג המכונית הסמוכה פותח את החלון… "מה הרב עושה כאן, בתל אביב?" – מתעניין הנהג, שמזוהה מיד כאחד מתורמי הישיבה הקבועים. הרב משיב שהגיע לאסוף כסף לישיבה. הגביר מבקש לעצור בצד, וכותב צ'ק על סכום גדול מאוד, שהספיק לכלכלת הישיבה למשך תקופה ארוכה.
זה שכרם של גדולי התורה הדואגים גם להחזיקה, וזו ההבטחה שניתנה להם על ידי הבורא: לא תשכח מפי זרעו. ואם היעדרו של כסף עלול לגרום לשכחת הלימוד, חלילה, הקב"ה מראה את כוחו הגדול וזרועו הנטויה ומזרים את הכסף לקופת הישיבה בדרכים מופלאות.
[קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א]