אליעזר (לייזר) רוט
"ידועה הקושיא העצומה שמקשה מרן ה'בית הלוי' זיע"א, על מה שכתוב בפרשתנו (פרק ז' פסוק ג'): 'ואני אקשה את לב פרעה'", פותח הרב ליוש את דבריו. "כלומר הקב"ה בכבודו ובעצמו מעיד שהוא מקשה את לב פרעה, מכביד את לבו, לא נותן לו לשחרר את בני ישראל מארץ מצרים, ותוך כדי הקב"ה מעניש אותו בעונשים כבדים מאוד, על כך שהוא לא שולח את בני ישראל מארץ מצרים.
"הייתכן??? וכי יעשה הקב"ה דין שלא בצדק ובמשפט חלילה וחס? איך ייתכן שפרעה נענש על חטא שלכאורה הוא לא אשם בביצועו, כי הקב"ה לא נותן לו לבצע אותו.
"הוא מותיב לה והוא מפרק לה: מגיע ה'בית הלוי' עם פשט נפלא, ומסביר שבעצם הלב של פרעה לא נותן לו לשחרר את בני ישראל, אלא מה? המכות הקשות שמכה אותו הקב"ה גורמות לו למחשבה שניה, הסירוב שלו מתחיל להתערער, אולי בכל זאת כן כדאי לשלח אותם? במצב כזה פרעה איבד את הבחירה, הוא כבר לא יכול להימנע מלשלחם, כשמנגד משחרים לפתחו כאלו עונשים כבדים.
"לכן בא הקב"ה והכביד את לבו, משקל נגד למכות שהוא קיבל, כך נשאר פרעה בעל בחירה, מצד אחד יש עונשים כבדים, ומצד שני הכבדת הלב, שני הצדדים שקולים זה כנגד זה, ואז בא הרצון האמיתי שלו ומכריע את הכף, לא לשחרר את בני ישראל, להמשיך ולשעבד אותם.
"אומר ה'בית הלוי', שעל זה פרעה נענש, על כך שהרצון האמיתי שלו, הוא להמשיך ולשעבד את בני ישראל.
"אבל התירוץ הזה פותח פתח לקושיא חדשה. אם ייסורים ועונשים נחשבים להטיית הכף, למה כשיהודי שב בתשובה לאחר שבאו עליו ייסורים, תשובתו מתקבלת? הרי הרצון האמיתי שלו לכאורה היה להמשיך לחטוא, רק הייסורים הם אלו שגרמו לו לשוב מדרכו הרעה…
"עונה ה'בית הלוי', שאצל יהודי זה עובד הפוך. הרצון הפנימי של כל יהודי הוא לעשות את רצון ה', כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו… יהודי רוצה לעשות טוב, אלא מה? בא היצר הרע, באים ניסיונות קשים ומטים את לבו לעשות, חלילה, את הרע בעיני ה'! מביא הקב"ה ייסורים כדי לאזן את ההשפעה, מצד אחד יש תאוות, יש יצר הרע, יש פיתויים שמנסים להטותו מדרך הישר, מאידך יש ייסורים שמאזנים את הכף, שני הצדדים שקולים זה כנגד זה, ואז מגיע הרצון הפנימי והאמיתי של כל יהודי, ומכריע את הכף לטובה. וזה ההבדל בין יהודי לגוי…".
נתק מוחלט
בהקשר זה מבקש הרב ליוש לספר לנו סיפור מדהים, שעדיין ממשיך להתגלגל וטרם הגיע אל סיומו, אבל כבר עכשיו אפשר ללמוד ממנו רבות, על האור הזך והטהור הגנוז בנשמתו של כל יהודי באשר הוא.
"כמי שעובד כבר שנים רבות ב"ה עם נערים חוזרים בתשובה, אני יכול להעיד שישנה תופעה מאוד מעניינת, שממחישה בצורה יוצאת דופן את דברי חז"ל שאומרים 'המאור שבה מחזירו למוטב'.
"אנחנו רואים נערים, שבקושי רב שומרים שבת ומצוות אחרות, וגם את זה אני אומר בלשון עדינה. מדובר בנערים שגדלו במקומות מנותקים מכל זיק של יהדות, לא לימדו אותם אפילו לומר 'שמע ישראל', ואין להם שום מושג בסדר החודשים של הלוח העברי. הם לא יודעים מה ההבדל בין חנוכה לשבועות, חוץ מזה שחנוכה זה חג האורים ושבועות זה חג החקלאות כביכול… בורים גמורים בכל מה שקשור לידע יהודי.
"פתאום אתה רואה בחור כזה, יושב ליד הגמרא ולומד בהתלהבות. אתה שואל אותו אם הוא שומר שבת, ומהתשובה אתה מבין שהיה עדיף לא לשאול בכלל… אבל הוא לומד שעה כל יום! אחר כך הוא עולה לשעתיים ושלוש, ופתאום אתה רואה שהוא הופך לבחור חמד, לא רק שהוא שומר על המצוות החמורות כמו שבת ותפילין, הוא גם מתחיל לברך בכוונה, ובתוך זמן קצר הוא מקפיד על קלה כבחמורה. איך זה קרה? כי הוא למד תורה!
"זאת היתה, אגב, הגישה שהנחיל מורינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, לכל מי שעוסקים בקירוב. הוא תמיד הורה: לפני שתדברו איתם על שבת, לפני שתלבישו להם ציצית, לפני שתחליפו להם מזוזה ולפני שתשימו להם כיפה על הראש, קודם כל תפתחו איתם גמרא ותתחילו ללמוד איתם!
"כל השאר יבוא מעצמו! קודם כל לימוד תורה. וכל מי שנמצא בשדה הקרב על נשמות ישראל, יודע שהשיטה הזאת עובדת מצוין! המאור שבה מחזירם למוטב!".
סיפורו של יגאל
אחרי ההקדמה האמורה, מגיע הרב ליוש אל המעשה עצמו, ומפאת כבוד הבריות וצנעת הפרט, הוא מבקש לספר את הסיפור על נער בשם יגאל, למרות שאין זה שמו האמיתי כמובן, והפרטים המלאים שמורים במערכת.
"לפני מספר חודשים, קיבלתי שיחת טלפון מראש מדרשיה באחת מערי גוש דן. יהודי יקר מאוד, שעובד בצמוד עם ארגון 'אחינו', ומכיר היטב את הפעילות של זרוע החיזוק של 'דרשו'. הוא גם ידע שאני משמש כר"מ בישיבת 'אהבת אהרן', שכבר זכתה לעמיד כמה וכמה תלמידים שבאו מהמדרשיה שלו, ולכן הוא התקשר אלי, כי יש לו במדרשיה בחור שמאוד רוצה ללמוד בישיבה, אבל לעת עתה נראה שהוא עדיין לא מתאים ללימוד בישיבה…
"החלטתי לבוא למדרשיה ולשבת שם כצופה מהצד, לראות את הבחור הזה בלי שהוא ידע שאני בודק אם הוא מתאים לישיבה.
"ישבתי שם ועקבתי. כשהבחור המדובר נכנס, סימן לי ראש המדרשיה שהוא הבחור המיועד… כדי שאשימה עיני עליו.
"אני לא חדש בתחום, כבר הכרתי בעלי תשובה רבים, אבל הבחור הזה הפתיע אותי. הוא היה בחור שגילו קצת יותר מ-21, הוא נראה אחרי צבא, הלבוש שלו מאוד מאוד חילוני ואינו הולם לבוש של מי שכבר לומד כמה חודשים במדרשיה, אבל מילא, לא זה מה שהיה הכי מוזר.
"הבחור נכנס למדרשיה בלי לחבוש כיפה! בדרך כלל בעלי תשובה שבאים למדרשיה, מתחילים לחבוש כיפה בשלב מוקדם יחסית. בחורים צעירים, אין להם עדיין משפחה משלהם אין להם מקום עבודה שהם מתביישים לחבוש שם כיפה, הם עושים כל מה שעולה על רוחם, ובכלל זה גם חבישת כיפה.
"אבל לא הוא. יגאל הגיע בלי כיפה, הוא ניגש לארון הוציא גמרא, התיישב על הספסל ואני כבר כמעט ניגשתי להעיר לו שזה לא מכובד ללמוד תורה בלי כיפה, אבל אז הוא ניגש לארגז שליד הדלת, הוציא כיפה, הידק אותה על ראשו והתיישב במקומו כשהוא פותח את הגמרא…
"ההפתעה שלי היתה כפולה: הבחור שקע בתוך רגע בלימוד, וראיתי שהוא חי את הלימוד. הוא שאל התעניין, ביקש להבין כל מילה, רשם לעצמו מילים חדשות שלמד בארמית ולצדן התרגום שלהן בעברית, הוא התעקש להבין את השאלה עד הסוף, ולאחר מכן היה חייב להבין איך התירוץ מתרץ אותה. היה נראה שהוא לוקח את הלימוד מאוד ברצינות… אז למה הוא נראה ככה? למה הוא לא טורח אפילו להביא כיפה מהבית??? התמיהה שלי היתה גדולה מאוד…".
למה לא אוניברסיטה?
"עד שהסתיימה הפעילות במדרשה", ממשיך הרב ליוש את סיפורו המרתק, "כבר החלפתי עם יגאל כמה מילים, עזרתי לו להבין משהו שהוא הסתבך בו בהבנת הגמרא, אחר כך למדתי איתו כמה דקות ביחד, ותהיתי על קנקנו מקרוב.
"סגרנו את הגמרא, הושטתי יד ליגאל ואמרתי לו: 'שלום יגאל, אני ישראל, באתי לכאן כדי לבדוק אם אתה מתאים להיכנס לישיבה'…
"הוא קפץ ממקומו בהתלהבות: 'אתה ראש ישיבה? אני יכול להיכנס לישיבה שלך???'.
"'אני לא ראש הישיבה!', השבתי על שאלתו הראשונה, 'אבל אני נשלחתי מטעמו כדי לבדוק אם אתה מתאים לישיבה שלנו…
"'באשר לשאלתך השנייה, אני באמת לא יודע מה לומר. האם אתה יכול להיכנס לישיבה, אני שואל אותך. אתה חושב שאתה מתאים ללימודים בישיבה? תראה איך אתה נראה, אפילו כיפה לא הבאת מהבית. אני מניח שאתה גם לא מאוד מהדר בשמירת שבת, למה בכלל אתה רוצה ללמוד בישיבה???'
"יגאל חשב רגע, ראיתי שהוא מהסס אם לשתף אותי בכל האמת, או שהוא רוצה לספר לי רק חצי… לבסוף הוא החליט להמר על כל הקופה…
"'תשמע הרב ישראל! אני אגיד לך את האמת: אני בכלל לא דתי, כמו שניחשת. אתה יודע מה? אני גם לא רוצה להיות דתי, זאת לא הסיבה שבאתי לכאן! אני כאן כי אני רוצה ללמוד תורה. זה הדבר היחיד שמעניין אותי!'
"אני נדהמתי…", מספר הרב ליוש, "'מה זאת אומרת ללמוד תורה ולא להיות דתי? לך לאוניברסיטה, תשלם שכר לימוד בהתאם, ותלמד בפקולטה לתלמוד, אולי תצא פרופסור, למה אתה חושב שאנחנו צריכים להחזיק בחור כמוך בישיבה, שנועדה לחוזרים בתשובה???'".
"יגאל התבלבל לרגע, אבל מהר מאוד הוא התעשת והשיב לי: 'כן, אתה צודק, אתם באמת לא חייבים לי כלום, אני בהחלט אבין אותך אם תחליט לא לקבל אותי. אני רק מסביר לך את הצד שלי, אני בא ממשפחה אמידה, קיבלתי חינוך איכותי, עשיתי צבא וסיימתי את שירות החובה בהצלחה רבה, ובכל זאת אני לא מרגיש טוב עם עצמי.
"'יצא לי פעם אחת לשמוע שיעור תורה, והרגשתי שזה מביא לי אושר. סיפוק פנימי שאני לא מצליח להבין מאיפה הוא נובע. ניסיתי לשחזר את ההנאה הזאת בכל מיני סוגים של הנאות, מוזיקה, עיון פילוסופי, פיתוח חידות ותשבצים, שום דבר לא התקרב לסיפוק שהרגשתי כששמעתי שיעור תורה. החלטתי לנסות שוב, והנה, פעם נוספת הרגשתי שתחושה נעימה וערבה מתפשטת בלבי.
"'באתי למדרשה ומאז אני נהנה מכל רגע. אני נהנה ללמוד תורה, ולכן אני רוצה ללכת לישיבה, אבל רק לשבועיים, אני רוצה להבין את ה'טריק' שלכם, מה הסוד הזה שהלימוד שלכם כל כך נעים ונחמד לי, ולמה אני לא מגיע לזה בלימודים אחרים. אני לא אדם דתי, אני פשוט אדם שאוהב ללמוד תורה, ורוצה להבין איך אפשר להעתיק את השיטה הזאת ללימוד אחרים'…".
תם ולא נשלם
"התייעצתי קצת בעניין", מספר הרב ליוש, "ולאחר ימים אחדים עניתי לו תשובה: 'אתה מוזמן לבוא לישיבה שלנו, בבקשה, השערים פתוחים. בוא לשבועיים ואם תרצה תוכל להישאר עוד ככל שתאווה נפשך, אבל אל תשכח להביא אתך כיפה'…".
"יגאל אכן הגיע, הוא ישב שבועיים, ובמהלך השבועיים האלו ראיתי שהוא מתחיל גם לשמור מצוות. הוא התפלל, הניח תפילין, שמר שבת עד כמה שהוא ידע את ההלכות, הוא עדיין ממשיך לטעון בתוקף שהוא בכלל לא דתי, זה לא בשבילו לקיים את המצוות, הוא רק רוצה ללמוד תורה, אבל בפועל המהפך הזה כבר מתחולל בלבו…
"השבועיים הגיעו לסיומם, יגאל עמד בדיבורו ועזב את הישיבה. הוא חזר לעבודה, ובערב הוא מגיע למדרשיה. אותו ראש מדרשיה מספר לי, שעכשיו הוא כבר מגיע כשכיפה גדולה לראשו, הוא לובש ציצית, ולא מזמן גם הביא את התפילין שקיבל לבר מצווה לבדיקה, אם הן עדיין כשרות.
"כל ערב הוא לומד בהתלהבות, ובסיום הלימוד הוא מצהיר: 'אין עוד טעם מתוק בעולם כטעמו של לימוד התורה! כמה שניסיתי ללמוד את ה'טריק' ולהעתיק אותו ללימודים ותחומים אחרים, לא הצלחתי! במוקדם או במאוחר אני אשוב לישיבה, כי אני יודע שאם לא אעשה זאת, אני חוטא לעצמי ולנפש שלי, ומונע ממנה את האושר העילאי שהרגשתי באותם שבועיים שלמדתי בישיבה'"…