מגילה יד
האומר דבר בשם אומרו – מה הצד שיאמר זאת בשם עצמו?
שבע נביאות מאן נינהו וכו' ואסתר.
המשנה (אבות ו.ו) אומרת: גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים. והמשנה מונה ומפרטת את אותם ארבעים ושמונה דברים, ואחת מהן הוא: "האומר דבר בשם אומרו", ממשיכה המשנה: הא למדת כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר (אסתר ב) "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי", את כל הסיפור עם בגתן ותרש, וזה היה הפתיחה גאולת ישראל מהצרה הקשה.
תמה הרה"ק בעל השפת אמת זי"ע, לכאורה מה השבח העצום בכך שהאדם אומר דבר בשם אומרו, כלומר, שאינו רוצה להתלבש בטליתו של חבירו, האם משום כך זכותו רבה כל כך עד שדבר זה גורם לו להביא גאולה לעולם וכן שדבר זה הוא מן הדברים שהתורה נקנית בהם?
אלא מובא בגמרא (מגילה ז. א) ר"א אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר "ויודע הדבר למרדכי". ומבואר בגמרא (סנהדרין פט:) כי מה שמתגלה לנביא ברוח הקודש מתגלה גם לנביאים אחרים. אם כן כמו שנודע ברוח הקודש למרדכי, כן נודע מיד לאסתר שנחשבת בין שבע הנביאות (מגילה יד.).
על כן היתה אסתר יכולה לומר בשם עצמה למלך, אבל בכל זאת היא נהגה טובת עין למרדכי ואמרה את הדבר בשמו. וזו העין הטובה הוא השבח הגדול: אדם היודע דבר בעצמו וטובה עינו שיהיה דבר זה נקרא על שם חבירו ראוי שיביא גאולה לעולם וראוי שהתורה תהיה נקנית על ידי זה…
הגה"ק רבי שמעון סופר רבה של קראקא זי"ע אמר, שזהו גם הפשט בסוף המגילה (ט. לב) "ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה", ולכאורה על איזה מאמר מדובר? אולם הכוונה על "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי" שעל כך דורשת הגמרא שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, אם כן "מאמר אסתר" בשם מרדכי גרם הפורים…
(גליון פנינים)