פרנסה – כמו כל דבר אחר בחיים – היא משמים. לעתים, תוך כדי נפתולי החיים אנו נפעמים לראות זאת בחוש, וזוכים לחזק את האמונה שבלב.
מספר בעל המעשה: "יש לי חנות של בגדים באחת הערים. אנשים רבים נכנסים לחנות והרווחים בהתאם. וברוך ה' אנחנו מצליחים להתפרנס בכבוד. יום אחד בדרכי לחנות אני רואה שבמרחק כמה חנויות ליד חנותי משפצים חנות אחרת. עוברים כמה ימים ואני רואה שמניחים שלט גדול בכניסה לחנות המשופצת – 'חנות בגדים'.
בתחילה כעסתי מאוד על בעל החנות החדשה: 'הוא לא מצא מקום אחר, איך הוא פותח חנות דווקא ליד חנותי? הרי ברור שבמצב כזה, פחות אנשים יכנסו לחנות שלי וההכנסות ירדו'. אבל מיד התאוששתי וחשבתי בליבי: 'הרי אנחנו יהודים מאמינים בני מאמינים. הרי ברור, שהקב"ה הוא זן ומפרנס, ולא החנות מביאה לי פרנסה. וכי לבורא עולם יש – חלילה – מגבלות ואינו יכול לשלוח לי פרנסה, כאשר יש עוד חנות לידי?! הרי הוא יכול להשפיע על שנינו שפע עצום של פרנסה מידו הרחבה והמלאה. אם כן, מדוע עלי לדאוג?'.
בנוסף נזכרתי בסיפור שהתרחש עם מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל. פעם אחת בא אליו עגלון אחד ובכה ללא הרף. הוא סיפר, שהסוס שלו מת, וכל פרנסתו היתה ע"י הסוס. עכשיו, שאינו יכול לקחת אנשים בעגלה, מאין תהיה לו פרנסה? השיב לו מרן ה'חפץ חיים': 'אכן עליך לבכות הרבה. לא על העובדה שהסוס מת, אלא על כל השנים האלו שחשבת, שפרנסתך באה לך מהסוס ולא מבורא עולם. מאחר וכך אתה חושב, אזי אין לי עצה להושיע אותך, כי כשהסוס מת, ממילא אכן אין לך פרנסה'.
חשבתי לעצמי, 'האם אני חלילה רוצה להיות כמו אותו עגלון שוטה, שחושב שהסוס מביא לו את הפרנסה? האם החנות מביאה לי את פרנסה?'.
מספר ימים עברו והתברר גודל הנזק. בעל החנות המתחרה הביא מהספקים שלי בדיוק את אותם בגדים שאני מוכר בחנות שלי. וכפי שצפיתי, הרגשתי ירידה גדולה בהכנסות של החנות. הקונים התחלקו ביני לבין החנות החדשה. אמנם, כיון שהתפנה לי זמן, יצא לי לשבת ולחשוב כיצד אוכל להגדיל את הכנסתי באמצעות עסק צדדי, ועלה בדעתי שאולי אוכל לשמש כ'שדכן'.
באמת התחלתי לחשוב ולאמץ את המוח, מספר רעיונות לשידוכים עלו בראשי, נהייתי 'שדכן' והתעסקתי בשידוכים בזמני הפנוי. ב"ה הצלחתי מעבר למצופה וכמה זוגות באו בברית הנישואין כבר באותו החודש. והמעניין הוא, שאמנם בסוף החודש ראיתי שהחנות הכניסה לי הרבה פחות, אבל בסך-הכול היה בכיסי את אותו סכום כמו מקודם. מה הנפקא מינה אם הפרנסה היא מהחנות או משידוכים? העיקר מה שנכנס לכיס…
עברו מספר חודשים והחנות שלידי שנפתחה בקול רעש גדול, נסגרה בקול ענות חלושה. ניהול עסק אינו דבר פשוט כלל ועיקר – רווחיות העסק נגזרת מגורמים רבים כולל ההוצאות האדירות, שיש בשכירות הנכס, תשלום עבור עובדים וכיו"ב.
חשבתי לעצמי, שכעת אחזור למעמדי, אבל הרי יש לי כבר עוד עסק של שידוכים, אולי ארוויח כפול. אבל… מה אומר ומה אדבר, מאז שהחנות נסגרה והקונים חזרו אלי, לא הצלחתי לגמור אפילו שידוך אחד… למרות שניסיתי, ולמרות שההצעות היו טובות כמו מקודם. כך גזרה חוכמתו יתברך וההצעות לא הבשילו לידי גמר.
הרגשתי בחוש, שפרנסה היא מהשמיים. לא משנה איך מסבב הסיבות יסובב זאת, מה שמובטח לי בראש השנה, יבוא אלי או מהחנות או משידוכים. הרגשתי, שהחנות שנפתחה ונסגרה, היתה בדיוק בשבילי. כך למדתי פרק בביטחון בקב"ה, שהפרנסה לא מגיעה מהסוס…
[מתוך 'ווי העמודים'-'פניני עין חמד'; הובא בגיליון 'פרפרת']