היום נלמד על: כַּשרות הרחוק מהיהדות לברכת כהנים
יום חמישי י"ח באייר תשע"ו
כהן שהמיר את דתו ושב בתשובה - האם הוא כשר לברכת כהנים?
כהן שהמיר את דתו בין במזיד ובין בשוגג, ואף אם המיר לדת הישמעלים שאינם עובדי עבודה זרה - נפסל מלברך ברכת כהנים, אף אם שב בתשובה. ואם אנסוהו להמיר את דתו, אינו נפסל מלברך, אלא אם כן אנסוהו לעבוד עבודה זרה בפועל, שאז נפסל אף אם שב בתשובה. ויש אומרים שאם שב בתשובה, או שאנסוהו אף לעבוד עבודה זרה בפועל - הריהו כשר לברכה, וכך פסק הרמ"א. [סעיף לז, ס"ק קלד ו־קלו, וביה"ל ד"ה ואם]
באילו מקרים ניתן לאפשר לכהן חילוני לברך ברכת כהנים?
כהן הרגיל לחלל שבת בפרהסיא, דהיינו בפני עשרה אנשים מישראל, או באופן שידע כי הדבר יתפרסם - נפסל מלברך ברכת כהנים. ובמקרה שקיים חשש כי אם לא יאפשרו לו לברך תִּשְׁתַּכַּח הכהונה ממנו ומזרעו - אין למונעו מלברך, ובפרט אם יש כהנים אחרים בבית הכנסת. וכן כשמחלל שבת מחמת דוחק פרנסה וכדומה, ולא מתוך כפירה - ניתן להקל בתנאים מסוימים שלא למונעו מלברך. [ס"ק קלד; ביאורים ומוספים דרשו, 140-142]
כהן שמל תינוק ומת - האם הוא כשר לברכת כהנים?
כפי שלמדנו אתמול, כהן שהרג אדם פסול מלברך ברכת כהנים. ואם אין עדים שהרג, אלא זוהי שמועה בלבד, אין למונעו מלברך, אך כמובן - אם הוא עצמו יודע שהרג, אינו רשאי לברך, (וראה תקציר לאתמול בנוגע לַשב בתשובה). ואם הוא מסופק האם הרג - יש אומרים שנפסל מלברך; אולם, כהן שמל תינוק ומת, כיון שכוונתו לשם מצוה, מסתמכים על ספֵקות שיש בדבר, ואינו נפסל מלברך. [סעיף לו וס"ק קלב-קלג; ביאורים ומוספים דרשו, 138]