אדם שאינו נמצא בביתו בלילות החנוכה, או שהוא חסר בית – כתבו הגר"מ פיינשטיין והגרש"ז אויערבך שהוא פטור ממצות נר חנוכה, כיון שהחובה היא על הבית, (ובו היא מוטלת על כל דייר ודייר); וכן דעת הגר"נ קרליץ, אך הוסיף שאין ראוי להפטר ממצווה זו, ולכן חובה על האדם לסדר את ענייניו באופן שיתחייב במצווה.
אולם, לדעת הגרי"ש אלישיב חייב אדם למכור אפילו את כסותו וכדומה, כדי לשכור בית ולקיים בו מצות נר חנוכה, כיון שמצות ההדלקה מוטלת על כל אדם באשר הוא, אלא שמקום ההדלקה הוא בבית, ועליו לדאוג לכך שיוכל לקיים את מצוותו.
והטס במטוס במשך כל הלילה – לדעת הגרש"ז אויערבך ידליק ללא ברכה, ולדעת הגרי"ש אלישיב אינו נחשב כבית כלל ואין להדליק בו.
בית שאין בו ארבע על ארבע אמות, שבנוגע לדינים רבים אינו נחשב כבית – דעת הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב שאם גובהו עשרה טפחים ויותר, מדליקים בו נרות חנוכה בברכה; וכן דעת הגר"נ קרליץ, כאשר המדליק דר שם בקביעות.
ובית שאינו מקורה, או ששטחו קטן משבעה על שבעה טפחים – דעת הגרש"ז אויערבך שיש להדליק בו ללא ברכה.
[ביאורים ומוספים דרשו, תרעא, 6 ו־19]