שאלה: יהודה ויוסי, שני חברים טובים, נסעו בצוותא לכותל המערבי לשפוך שיח במקום ששכינה לא זזה משם. לפני שהגיעו הקנה יוסי ליהודה את בגדיו כדי להיפטר מקריעה. כאשר הגיעו, אמר יהודה ליוסי: אם הבגד הוא שלי, אז מה אכפת לך לקרוע אותו, אני לא אדרוש תשלום על קריעת הבגד שלי. וכאן יוסי נבוך, האם עליו לקרוע את הבגד שלו [שכבר כאילו אינו שלו], ובכן מה הדרך הנוכונה לקיים מצות הקריעה?
תשובה: עצת הקנאת הבגד היא עצה שאינה הוגנת כמו שהאריכו הפוסקים, דבדרך כלל אין זה שמקנים לו מקפיד שלא יקרעו את הבגד שנעשה שלו לצורך הענין,
וחשוב לבאר אופן הראוי לקיים את הקריעה: אין חיוב לקרוע את החליפה, ויכול לקרוע את החולצה בשעה שמוריד את החליפה, שאז החולצה היא בגד עליון. ובדרך כלל מצוי חולצה ישנה המשמשת לעבודה ויכול ללובשה על בגדיו ולקיים בה מצות קריעה.
ומעשה שהייתי בכותל המערבי וקרעתי את בגדי לאחר אמירת פסוקי צער שנתבאר בשו"ע סי' תקס"א – "ציון היתה מדבר שממה", ועל המקדש "בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה", והתפללתי ואמרתי תהילים עם הקריעה. הגיעו שני תיירים יהודים והסתכלו עלי בתמהון ושאלו האם מותר בשבעת ימי האבל ללכת לכותל המערבי. אמרתי להם שאני אבל אל המקדש וירושלים, ומיד אמרו שצריך לעשות פיקצ'ר [תמונה]… וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה.