יעקב א. לוסטיגמן
השבוע נזכה לקרוא בסייעתא דשמיא את פרשת בראשית, הפרשה הראשונה בתורה. זה הזמן לעצור לרגע, לאחר שזכינו לשמוח עם התורה בשמחת תורה, וכעת כשאנו מתחילים את התורה מהתחלה, ולבדוק מה היא הדרך הנכונה והטובה ביותר, להנחיל את התורה וקיום מצוותיה לבנינו אחרינו עד עולם? איך אנחנו יכולים לדעת שאנחנו עושים את הדבר הנכון והטוב ביותר, כדי שהילדים שלנו ילמדו מאתנו לירא את ה', לאהוב אותו, ולקיים את מצוותיו בהידור ובשמחה.
את התשובה לשאלות הללו, ביקשנו לשמוע מפיו של הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, ראש ישיבת המוקבלים 'שער השמים', ומחברם של עשרות ספרים, אשר השיב לפנייתנו במאור פנים, ופתח כדרכו בסיפורים שזכה לראות ולשמוע בעצמו, או מפי עדי ראיה ושמיעה נאמנים, הממחישים את דבריו באופן מרתק וחודר ללב.
"הכרתי בירושלים משפחה חשובה מאוד: משפחת קופשיץ, הגאון רבי הערש קופשיץ זצ"ל וזוגתו מרת חיה ע"ה, שהיתה נכדה של הגרי"ח זוננפלד זצ"ל מרא דארעא דישראל", משיב לנו הגר"ג רבינוביץ שליט"א.
"היהודייה הצדיקה הזאת זכתה להעמיד משפחה לתפארת, מעטות המשפחות שזכו להעמיד כל כך הרבה בנים גדולי תורה כמוה, בנין וחתנין רבנן, מרן הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל היה חתן שלה, הגאון רבי נתן קופשיץ שליט"א ואחיו הגאונים הם בניה.
"שאלו פעם את הרבנית קופשיץ ע"ה, בזכות מה היא זכתה להעמיד כזאת משפחה מיוחדת במינה של בנים וחתנים גדולי תורה? מה היתה התשובה שלה? 'כי רציתי!'.
"זה מה שהיא ענתה: 'רציתי שיהיו לי בנים וחתנים תלמידי חכמים, אז זכיתי לכך!'.
"שאלו אותה: הרבנית קופשיץ, מה זאת אומרת רצית? וכי אנחנו לא רוצים? גם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו גדולי תורה. מי לא חפץ בכך? יש יהודי חרדי אחד שאינו שואף בכל מאודו, שבניו יהיו גדולי תורה? אז מה אם הרבנית רצתה, גם אנחנו רוצים!
"התשובה שלה היתה מאוד פשוטה: 'אני רציתי שהבנים שלי יהיו תלמידי חכמים. אתם גם רוצים שהבנים שלכם יהיו תלמידי חכמים. גם! אתם גם רוצים את זה! אתם רוצים שיהיה לכם כסף, אתם רוצים בגד חדש, רוצים לשפץ את הבית, רוצים לנוח כל יום אחה"צ, רוצים לישן על מזרן נוח, עם מזגן שיעשה נעים בבית, מוזיקה שקטה ברקע, אוכל טעים לארוחת הצהרים, נשנושים בשפע לארוחת ביניים, פירות יפים וטובים שיהיו במקרר, קישוטי חרסינה עדינים בסלון, כלי כסף מעוטרים בוויטרינה ואם אפשר גם רכב חדש שיעמוד בחניה, ויוכיח לכולם שאתם מסודרים בחיים, ובנוסף אתם רוצים גם שהילדים שלכם יהיו תלמידי חכמים…
"'ואילו אני', היא הסבירה, 'אני רציתי שהבנים שלי יהיו תלמידי חכמים! זה הדבר היחיד שאי פעם רציתי. כל השאר לא עניין אותי ולא העסיק אותי אף פעם. רק שהילדים שלי יהיו תלמידי חכמים!
"עם כזה רצון חזק, כשכל כולה ממוקדת ברצון הזה, אין זה פלא שהיא אכן זכתה להשיג את מבוקשה ולראות נחת מיוחדת מבניה וחתניה המאירים את העולם בתורתם".
איך נוטלים ידיים?
"מעבר לעצם הרעיון שהשאיפה החזקה גוררת השקעה מרובה, יש כאן עוד נקודה חשובה מאוד בחינוך הילדים, וכדאי לשים לזה לב", מוסיף הגר"ג רבינוביץ שליט"א.
"צריך להבין שהילדים רואים אותנו איך אנחנו מקיימים מצוות. כמה אנחנו משקיעים בקיום ההלכה. הם רואים לא רק שאבא נוטל ידיים, אלא גם איך הוא נוטל ידיים. אילו 'פרצופים' הוא עושה בזמן הזה, אם הוא אוהב את ה'טקס' הזה של נטילת ידיים ונהנה ממנו, או שהוא עושה אותו כי אין ברירה ובלי ליטול ידיים אי אפשר לאכול אז חייבים…
"אני זוכר את אבי מורי, הגאון בעל 'מעדני השולחן', כשהוא היה נוטל ידיים… זה היה מחזה! הוא היה נעמד ליד הכיור, פניו רציניות, הולכים לעשות את רצון ה', וצריך לעשות את המצווה הזאת בשלמות. הוא היה מרים את הספל, בוחן מכל הצדדים לבדוק שהוא שלם וכשר לנטילה, וזה למרות שהוא בודק את הספל כל יום, ואף פעם לא היה בו אפילו לא סדק קטן. הוא מילא את המים בסבלנות, עד שהספל היה מלא, ואז קינח את ידיו פעם אחר פעם לוודא שהן יבשות, והיה נוטל מלוא ידיו מים, מרים את הידיים כדת וכדין, מברך במתינות, מחכך את ידיו זו בזו ומנגב ביסודיות. יכולת לעמוד שם ולהיות מרותק למראה שלו, להבעת הפנים, לתנועות הגוף, לצורה שבה הוא בירך, לאופן שבו הוא החזיק את הספל ביד! זה נכנס בעצמות!!!
"אבל אם אתה לוקח את הספל, מדבר תוך כדי עם מישהו שעומד לצדך בזמן שהספל מתמלא, והשיחה עוסקת בענייני הבל ורעות רוח, ורק ברגע האחרון אתה עוצר את השיחה כדי לשפוך קצת מים על היד, הילדים רואים את זה. הם מפנימים וקולטים את המסר. והמסר הוא: נטילת ידיים זה משהו שצריך לעבור אותו בדרך לאוכל…
"אני לא מדבר על אנשים שמזלזלים במצוות ובהלכה ולא מקיימים כראוי. אני מדבר על מי שכן מקיים כראוי, אבל לא עם כוונת הלב הראויה, זה עובר הלאה לילדים. על אחת כמה וכמה מי שלא מקיים את ההלכה כראוי, בוודאי שהילדים לא מקבלים בכלל שום חינוך איכותי לקיום ההלכה באופן כזה.
"יהודי שקם בבוקר רגע לפני סוף זמן קריאת שמע, נוטל ידיים בחטף וקורא קריאת שמע כשעיניו עוד דבוקות בקורי שינה… כי חייבים ואין ברירה והקב"ה יעניש את מי שלא יקרא קריאת שמע בזמן, יהודי כזה שלא יתפלא אם הילד שלו, חלילה וחס, לא יקרא קריאת שמע בזמנה בכלל. אבל אם אתה קם מספיק זמן קודם לכן כדי להתארגן כראוי, שש ושמח לקיים את מצוות קריאת שמע, שמחברת אותך עם הקב"ה ומקשרת אותך אליו, נו! זה חינוך לילדים!".
לאכול בעל פה ולברך מהכתב
"אני רוצה לספר עוד סיפור מאבי מורי הגאון זצ"ל, ברשותכם. הוא חי 95 שנה עלי אדמות, אני חייתי לצדו עשרות שנים, ואני יכול להעיד שמימי לא ראיתי אותו מברך ברכת המזון שלא מתוך סידור! לא היה דבר כזה! הוא תמיד בירך מתוך הכתב, כשהוא לבוש בחליפה, עם מגבעת על הראש! תמיד!!!
"גם כשהיה זקן מופלג, הוא בקושי היה זז. לקח לו עשרים דקות לקום מהשולחן, להגיע עד למתלים של הכובע והחליפה, וללבוש את החליפה והכובע… זה היה מאמץ גדול מאוד עבורו, כל תנועה עלתה לו בקושי, אבל הוא לא ויתר. ברכת המזון! צריך לברך לקדוש ברוך הוא! שנברך ככה בלי חליפה? שנברך בעל פה? שנברך בלי להתכונן כראוי? איך אפשר???
"זכיתי במשך 35 שנה, לארח את הצדיק הירושלמי רבי זונדל קרויזר בביתי ללימוד יומי. היה לנו שיעור קבוע כל יום, והוא היה מגיע לביתי כל יום, לא הסכים שאני אבוא אליו.
"אני תמיד אומר לנכדים שבאים אצלי וכדו', אם אני רואה שמישהו מברך שלא מתוך הסידור אני אומר לו:'כשאכלת הסתכלת בתוך הצלחת? אז עכשיו כשאתה מברך תסתכל בבקשה בתוך הסידור!'.
"פעם אחת רבי זונדל שמע אותי אומר ככה לנכדים, הוא צחק ונהנה מהרעיון אבל אחר כך אמר לי שזה לא נכון מה שאני אומר: 'תגיד להם שגם מי שאוכל בלי להסתכל בצלחת, גם הוא חייב להסתכל בסידור כשהוא מברך! על צורת האכילה אפשר להתפשר, אבל על הצורה שבה מברכים ברכת המזון, על זה אי אפשר להתפשר!'…
"אבל איך מעבירים את ההרגשה הזאת לילדים? איך אפשר להטמיע בהם את החינוך הזה? זה לא מספיק לומר להם. גם אם תגיד לילדים אלפי פעמים לעשות משהו, הם יעשו בסופו של דבר מה שהם רוצים. הילד גדל, נהיה בחור ולאחר מכן אברך, אתה כבר לא יכול להכריח אותו לעשות מה שאתה רוצה.
"אז מה גורם לו לשמוע בקולך? התשובה היא: רק דוגמה אישית! ולא סתם דוגמה שאתה מראה לו שאתה מברך מתוך סידור וכדו', אלא דוגמה שאתה מראה לו שאתה שמח לעשות את זה! שזה מגיע מהרגשת שמחה בקיום המצווה.
"או, ברוך ה', הנה אנחנו הולכים לאכול ארוחת צהרים והארוחה הזאת, שהיא כל כולה חסד ה', היא מעניקה לנו את ההזדמנות לקיים כאלו מצוות חשובות!!! קודם כל אנחנו נוטלים ידיים, יש לכם מושג מהי נטילת ידיים? איזו זכות עצומה נפלה בחלקנו, שקיבלנו את המצווה הזאת שהיא מתקנת שלמה המלך שהיה החכם מכל אדם?…. חוץ מזה אנחנו זוכים לברך שתי ברכות לפני האוכל: 'על נטילת ידים' ו'המוציא לחם מן הארץ', שתי ברכות חשובות ויקרות, שכל אחת מהן היא מלאך טוב ומליץ שיעמוד לימיננו לשמור עלינו ולהמליץ טוב עלינו ברגע האמת.
"אחר כך אנחנו זוכים לקיים את הלכות כשרות המאכלים, כשמקפידים רק על אוכל כשר, איזו זכות נפלאה! ולאחר מכן מגיע השיא… ברכת המזון… איי איזו מצווה נפלאה מדאורייתא, איזו זכות עצומה. אשרינו שזכינו בכזאת מצווה נפלאה…
"כמובן שאפשר לומר את כל המילים היפות הללו מן השפה ולחוץ, ואז זה לא שווה שום דבר. אבל מי שעובד על העניין ומגיע להרגשה הזאת, הוא הוא האיש שיזכה שהילדים שלו ילכו בדרכו, ואף יוסיפו לעלות עוד ועוד במעלות התורה והיראה, כי זה החינוך האמיתי והנכון ביותר.
"תחשבו איך זה נראה כשאבא אומר לבן שלו: 'תחזיק את הספל ישר! נו… תנגב כבר את הידיים, ככה לא נוטלים ידיים! ראית שלא שפכת מספיק מים? כמה פעמים אמרתי לך? למה אתה לא יכול ליטול את הידיים פעם אחת כמו שצריך? אה? למה???', זה לא נקרא חינוך… זה נקרא 'כפיה דתית'…
"חינוך זה שהילד רואה אותך שש ושמח! אפשר להעיר מדי פעם, אבל העיקר זה להחדיר לילדים בעצמות כמה שזה טוב לך! כמה שזה נחמד לך! וזה לא מגיע על ידי דיבורים בעלמא, אלא על ידי הרגשה פנימית ועמוקה שמבצבצת החוצה ומשפיעה על כל הסביבה.
"ומעבר לעניין של חינוך הילדים, השמחה בקיום המצוות היא מעלה גדולה ועצומה גם כלפי האדם עצמו, שהרי ידוע מה שרבינו האר"י הקדוש כותב בפרשת 'כי תבוא' דבר איום ונורא, מה שהתורה אומרת שכל הקללות מגיעות תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב… אומר האר"י הקדוש שמידה טובה מרובה, ומי שמקיים מצוות בשמחה שכרו הרבה מאוד ומגיע לדרגות מופלאות, והוא מעיד על עצמו, שהוא עצמו הגיע לדרגות המופלאות שלו, שאין ילוד אשה יכול בכלל להשיג אותן, איך הוא הגיע לזה? על ידי שהיה שמח שמחה גדולה בקיום המצוות!!!
"עוד אומר האר"י הקדוש שם, שעל ידי שמחה בקיום המצוות, זוכים לתקן את הקלקולים והפגמים יותר ממה שמתקנים על ידי תעניות וסיגופים קשים…".
איך זוכים לשמחה?
"אבל מה?… מגיעים אנשים ואומרים: הרב, אני רוצה לשמוח בקיום המצוות, אבל זה לא הולך לי. אני נוטל לולב ולא מרגיש כלום בלב, שום שמחה. שאני ירמה את עצמי? שאני יעשה חיוך מזויף על הפנים שיחשבו שאני שמח? זה לא משמח אותי! אני מברך 'שהכל נהיה בדברו' ולא מרגיש שום דבר מיוחד, איך אני יכול לשמוח עם המצוות?
"התשובה לזה היא: על ידי לימוד מוסר, כל יום, בלי חכמות! חייבים ללמוד מוסר כל יום! מוסר והלכה. יום שלא למדנו בו הלכה ומוסר – זה לא יום שהתנהל כשורה. אבא שלי היה מוסר שיעור לבחורים עשרות שנים, ולא עבר יום אחד שבו הוא לא למד איתם מוסר.
"הזכרתי את הצדיק רבי זונדל קרויזר זצ"ל, אז אני אומר עוד דבר טוב ממנו. הוא היה לו סדר לימוד מיוחד שבו הוא כל יום היה לומד חמישה ספרי מוסר. אני זוכר גם את השמות של הספרים ואשמח לשתף את הציבור, אולי יהיה מי שירצה לדבוק בדרכיו ולהחזיק במעלותיו המופלאות.
"הוא היה לומד כל יום את הספרים הבאים: 'נפש החיים', 'סדר היום', 'יסוד ושורש העבודה', היה לו ספר זוהר שבו הוא היה לומד, ובכל פעם שהגיע לאיזה קטע מהזוהר שבו יש עניין של מוסר, הוא היה מסמן בצד 'כוכבית', ומדי יום היה פותח את הספר הזה ולומד איפה שיש 'כוכבית' כזאת.
"הספר החמישי שהוא היה לומד היה ספר 'שער הכוונות' לרבינו האר"י הקדוש, זה בעצם ספר קבלה מובהק, אבל הוא החשיב את זה כספר מוסר. למה? כי כשרואים בשער הכוונות איזה כח עצום יש לכל תנועה שאדם עושה, איזה תיקונים מופלאים, עושה בעולמות העליונים כל ברכה שאנחנו מוציאים מהפה, איזה קלקולים ופגמים נוראיים יכול להתחולל ממילה אחת של דיבור אסור חלילה, כשרואים את זה ולומדים את זה, זה המוסר הכי גדול בעולם, אתה מבין שכל תנועה וכל מעשה שלך כאן למטה מנענע את העולמות העליונים כולם.
"בזמנינו אפשר להבין את זה טוב יותר. יכול אדם לשבת בבית, ללחוץ על כפתור ולירות טיל גרעיני על מדינה אחרת ולהחריב את העולם, בלחיצה אחת! כך ביתר שאת בקיום מצווה ועבירה. כל מצווה בונה עולמות וכל עבירה מחריבה ומקלקלת עולמות שלמים, כך שמי שלומד את זה מקבל פחד עצום מכל חטא, ושמחה גדולה בקיום המצוות.
"על כל פנים, מי שיקפיד על לימוד מוסר מדי יום, ויפנים את הדברים, ויתבונן בעוצמת התועלת שיש בכל מצווה ובשכר העצום שמקבל האדם על כל מצווה, ובשמחה הגדולה ששמח הקב"ה עם כל מצווה שאנחנו מקיימים – מי שיעשה כך בוודאי יזכה לפתח אצלו בלב את העניין הזה של שמחה בקיום המצוות, ומכאן קצרה הדרך גם להעביר את הדברים לילדים, בצורה הטובה והחינוכית ביותר".