מה נאמר על המחמיר על עצמו שלא לשתות אפילו מים מחוץ לסוכה? │ ובאלו אופנים אדם פטור משינה בסוכה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות סוכה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרל"ט סעיפים ז'– ח]
אכילת תבשיל העשוי חמשת מיני דגן מחוץ לסוכה
אדם שהיה ישן בסוכה, וירדו גשמים בלילה, ונכנס לביתו, שהרי מצטער פטור מן הסוכה, אם פסקו הגשמים לאחר שנכנס לביתו, הדין הוא שלא מטריחים אותו לחזור לסוכה כל אותו הלילה, אלא ישן בביתו עד עלות השחר ויתעורר משינתו, דהיינו, אם התעורר משינתו לפני עלות השחר, הוא לא צריך לחזור לסוכה, ואם הגיע עלות השחר ולא התעורר משינתו, הוא גם לא צריך לחזור לסוכה, ולא צריך להעיר אותו מהשינה, אלא רק בשני תנאים שהם, גם שיגיע עלות השחר וגם שיתעורר משינתו, וכן אם התחיל לישון בבית מחמת שירדו גשמים ובאמצע פסקו הגשמים, אינו צריך לחזור לסוכה.
אדם שישב בסוכה והתחילו לרדת גשמים, וכיסה את הסוכה בגג, אם פסקו הגשמים, כל זמן שהוא שוכב, לא מטריחים אותו לעלות על הסכך ולפתוח את הגג, אלא יכול להמשיך ולשכב כך בסוכה כשהוא מכוסה, אבל אם מתוך הסוכה עצמו הוא יכול לפתוח את הגג על ידי חבלים, בזה אין בעיה.
אדם שנמצא באמצע הסעודה וירדו גשמים, שיעור ירידת הגשמים שבהם מותר לו לחזור לביתו הוא באופן שבכאלו גשמים יתקלקל התבשיל, אבל אם ישן בסוכה וירדו גשמים, אפילו בגשמים מועטים יש צער לישון בסוכה, והוא יכול לצאת, ואדם שפטור מן הסוכה והוא מתאמץ להישאר בסוכה, הוא לא יקבל שכר על זה, והרי הוא הדיוט, וכאשר יורדים גשמים, יצא מהסוכה כאדם הנכנע.
לפי דינא דגמרא ולדעת פוסקים ראשונים, כל פעם שאדם נכנס לסוכה הוא צריך לברך, אלא שנהגו העולם כדעת הפוסקים הסוברים שמברכים על הסוכה רק בשעת אכילה בלבד, ושאר הדברים נטפלים לאכילה, וכתבו האחרונים שנכון לצאת ידי חובת אותם פוסקים הסוברים שעל הכניסה לסוכה לבד צריך לברך, ולכן מן הראוי שלא יישב אדם בסוכה בלי ברכה, ולכן מיד כאשר בא מבית הכנסת, יברך על דבר שהוא מחמשה מינים, ויאכל ממנו מעט יותר מכביצה, ויברך 'לישב בסוכה', ולא יברך אחר כך בשעת אכילה.
אדם שבירך על הסוכה בשעת אכילה ראשונה, ויצא מהסוכה על דעת לחזור מיד, יש נידון האם צריך לברך שוב על אכילה שנייה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א