בערב שבת יש 'יצר הרע' מיוחד לכעס בבית [חוץ מהסיבה הטבעית, של הלחץ להספיק את כל ההכנות המרובות לפני שבת], והגדיר זאת הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א, ש"השטן פותח את המשרד הראשי"…
אחד מגדולי הצדיקים בדור הקודם היה הגה"צ ר' אשר פריינד זצ"ל, "ר' אושר. הוא היה כעין אדמו"ר לחסידיו והיו נוהגים בכל שבת מברכים לשבות באת"ק מירון. מספר אחד מתלמידיו:
פעם בליל שבת מברכים חורפית לפני כשלושים שנה, ישבנו כל 'החברים' (כינוי של בני החבורה) בסעודה בצריף במירון, ור׳ אשר דיבר שיחה נוקבת, ובה הוכיח את עצמו לעיני כל חי. כדרכם של צדיקים שתמיד עושים חשבון נפש עם עצמם, ולא בושים לומר טעיתי.
ומעשה שהיה כך היה: אז היו נוסעים למירון בטנדרים ישנים שנסעו לאט (ומי חלם על כביש 6…), החברים הסתובבו בבית של ר׳ אשר. כבר היתה השעה 12:00 בצהרים ועדיין לא יצאו. פתאום ר׳ אשר התחיל לצעוק: מה זה שעוד לא נוסעים. שבת נכנסת בארבע, עוד ארבע שעות, ועדיין לא יצאנו. מה קורה פה". הצעקות שלו הלכו והתגברו.
פתאום יצאה אשתו הרבנית צביה ע״ה מחדרה ופנתה אליו: "אשר, הרי אתה מדבר תמיד נגד הכעס, אז למה אתה בעצמך כל כך כועס וצועק". ר׳ אשר ענה לה: ״מה פירוש למה אני צועק, זה שבת! בעוד ארבע שעות נכנסת שבת וכאן מתעצלים ועוד לא גמרו להתארגן, אני פוחד מחילול שבת״. הוא ענה לה בקול רם, והמשיך הלאה לנזוף ולגעור בחברים למה הם לא מזדרזים.
ר׳ אשר בעצמו סיפר לנו זאת באותו ליל שבת. ושעתיים תמימות לא גמר לגנות את עצמו. ״אני הייתי בכעס, נכשלתי בכעס. מה עושה הקב״ה?! שלח אלי את צביה, שתעורר אותי להימנע מכעס. היא פונה אלי, ושואלת למה אני צועק וכועס. במקום לקחת את המסר שהקב"ה שלח, להרגיע את עצמי ולהפסיק לכעוס, אני לא יכולתי להפסיק את תאוות הכעס ששלטה בי ומצאתי תירוץ וצידוק לכעס.
"שבת. 'אכצין גישעפטין האב איך מיט שבת. א נייער מחותן מיט שבת. א גיטועפט האט הער מיט שבת' [שמונה עשרה עסקים יש לי עם שבת, מחותן חדש אני עם שבת. עסק יש לו עם שבת…] כך אמר ר' אשר בלעג על עצמו. אתם מבינים, במקום להיתפס בסיבה, אני ממשיך להיות בעל תאווה של כעס. דאס איז דער מענטש, זהו האדם״.
וכך המשיך ר׳ אשר לבדוק ולנתח את עצמו באזמל מנתחים רוחני עד דק, דק מן הדק, וביזה את עצמו וגינה את עצמו וחשף בפומבי את חולשותיו ואיך לא עמד בפני תאוותיו. ונכשל בכך שלא התעלה על מידת הכעס שלו, שעתיים תמימות בהן פשפש בעצמו והוכיח לכולם שהוא נכשל בכעס באותו יום!
וללמדנו הדבר בא, שלפעמים היצר בא באיצטלא רוחנית טהורה, "שבת" "שבת" וכדו', אבל בעצם הכל זה נסיון להכשילנו בכעס.
(מי באר)