יומא עד
ארבעה חשובים כמתים – מדוע דווקא הם?
מכאן רמז לסומין
בפרשת בהעלותך כאשר משה רבנו מתפלל על מרים אחותו "אל נא תהי כמת" וגו' (במדבר יב יב). הקשה מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר תשלב, מאמר לא) הלא אפילו כל יסורים שבעולם אינם כמיתה, כמו שאמר הכתוב "יסור יסרני י-ה ולמות לא נתנני" (תהלים קיח יח) וכן נאמר "מה יתאונן אדם חי" (איכה ג לט). ודרשו בגמרא בקידושין (פ:) "דיו שהוא חי". וכתב שם רש"י "למה יתרעם אדם על הקורות הבאות עליו, אחר כל החסד שאני עושה עמו, שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה.
הרי שאין לאדם להתאונן על מר גורלו אפילו שבאים עליו יסורים כיסורי איוב, כי כל הצרות והיסורים הם כאין לעומת החסד הגדול שנתן לו הקב"ה, והוא החיים שניחן בהם.
ויש לצרף ולהקשות קושיא זו גם במה שאמרו בגמרא בנדרים (סד:) ארבעה חשובים כמת, עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים.
ויישב הגר"ח שמואלביץ שהטעם לכך ש"מצורע חשוב כמת" אינו בגלל יסוריו הקשים וכובד חוליו של המצורע. אלא בגלל שנאמר בו "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג מו),לפיכך הוא חשוב כמת, וזה גם הביאור במה שאמרו "ארבעה חשובים כמתים". שאין כאן סתם צירוף של כל מיני מקרים אומללים הנחשבים כמיתה, אלא כולם ענין אחד, ומלמדים זה על זה.
אחד מהארבעה הוא "סומא", והוא הטעם ש"סומא חשוב כמת", שבלא חוש הראייה אינו מסוגל להרגיש את זולתו, וכמי ששרוי לבדו בעולם, והבודד כמת יחשב. וזה ענין "המצורע" גם כן, שמאחר שחייב לישב "בדד מחוץ למחנה" ואין לו קשר עם זולתו, הרי הוא כמת. ומטעם זה חשוב כמת גם "מי שאין לו בנים". ולכאורה מה חסר לזה, והרי כל תענוגות העולם לרשותו, אלא שטבעו של אדם להיטיב בעיקר עם בניו, ואין אדם בעולם שיכול לקבל הטבות כשם שיכולים בניו של אדם לקבל מאביהם, ובאין אפשרות להיטיב עם הזולת, הרי זה גם כן חשוב כמת. וכן ה"עני חשוב כמת" לא מפני שחסר לו עצמו, אלא משום שאין ביכולתו לתת לזולתו כלום. נמצא שכל הארבעה החשובים כמת, ענין אחד הוא.
(אגישמקע ווארט שי לתורה)