1. מה שאל מרן את כיתת הילדים שבאו להיבחן אצלו
באחד הימים נכנסה כיתת ילדים להיבחן על כל משניות של סדר מועד, וידעו יפה. בסוף המבחן אמר להם רבנו, כי הגר"א כותב, שאם כהן גדול יעשה כסדר הכתוב בפרשת אחרי, יוכל להכנס בכל עת שירצה לקודש הקדשים, ולא רק ביום הכיפורים.
"מה נראה לכם שאהרן הכהן עשה בפועל, ניצל את הזכות להיכנס יותר פעמים אל המקום הכי מקודש לעם ישראל, או לא ניצל?" שאל רבנו את הצעירים.
חלק מהילדים ענו שודאי שהוא ניצל, וחלק ענו: מה פתאום, בוודאי נכנס שם רק ביו"כ.
ואז הגביה רבנו את קולו ואמר בנעימות: כתוב: 'יקרה היא מפנינים', וחז"ל דורשים (הוריות י"ג): יקרה היא יותר מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים, ואם כן בוודאי הוא יעדיף לשבת וללמוד!…
2. אני מייעץ לך – אל 'תחפש' מצוה כזו
יש בתורה הרבה מצוות, יש מצות שהן לטובת אחרים כגון גמילות חסד ויש מצוות שהן נגד אחרים, כגון עונשים שונים, ובערת הרע מקרבך ועוד. אני מייעץ לך – אל 'תחפש' מצוה כזו של ובערת הרע, משתי סיבות. האחת – כי על מצווה זו יש מספיק 'קופצים', והשניה – שלא ימלט שלא יהיה מעורב בזה מידות רעות… תשאיר מצוה זו לאחרים.
3. למה לא מגיע שכר לתלמיד שלמד 800 פעם?
בעירובין (נ"ד ב') מסופר שהיה לרב פרידא תלמיד שהיה צריך ללמדו כל דבר ארבע מאות פעם עד שהוא הבין, ופעם אחת ראה שגם אחרי ארבע מאות פעם לא הבין, ושאל אותו מה הסיבה לכך שהיום אינו מבין גם אחרי ארבע מאות פעם, וענה כי מהרגע ששמע שהיום הוא צריך ללכת לאיזה דבר מצוה, הסיח את דעתו ולא היה מרוכז בלימוד, כי כל רגע חשב שהנה הוא כבר הולך, שמע זאת רבי פרידא והרגיעו, ולימד אותו שוב מהתחלה ארבע מאות פעם, וע"ש בגמרא גודל השר הגדול שזכה עבור זה רבי פרידא.
וידוע מה ששואלים: למה רק לרב פרידא מגיע שכר, וכי התלמיד לא התאמץ ולמד שמונה מאות פעם? והרי זה מאמץ אדיר.
ובשם רבנו אומרים לתרץ, כי אצל התלמיד אין זה כל כך חידוש, כי הרי מוכרח את זה, "כי הם חיינו ואורך ימינו" ומה יעשה בחיים בלי תורה? אבל רב פרידא הרי יכול היה ללמד אחרים ולא יצטרך להסביר כל כך הרבה פעמים, ואצלו זה הראה על מסירות עצומה לתורה.
משל למה הדבר דומה, לאדם שחש ברע והלך למות, הגיעו אליו רופאים לטפל בו ונתנו לו תרופות, אבל החולה אמר: אני לא מסכים לפתוח את הפה אם לא יתנו לי עכשיו אלף זוז. הנה בודאי הוא שוטה גמור, כי הרי באים להציל את חייו, וכי צריכים לשלם לו על זה?
לכן לתלמיד לא צריך לתת שכר מיוחד, כי זה גופא מצות עמל התורה שעליה נצטוינו (מפי בן רבנו הגר"ש שליט"א, נאמר לתלמידי ארגון 'זכרון חנה').
4. למה לא רצה מרן לאכול אחרי התענית?
סיפר נכד רבנו מנהגו של רבנו היה להחמיר ולהתענות מליל התענית. פעם אחת במוצאי שבעה עשר בתמוז, אחרי שצם את הלילה ובכל היום הארוך, הביאו לפניו לאכול ולא רצה. ניסו שוב, ודחה כמה פעמים, וכדרכו הסתיר דרכיו ולא רצה לומר את הסיבה. אבל נכדו הפציר בו הרבה שיאכל, עד שנענה ואמר לו: היום היה תענית, ובאו פחות אנשים ולא הפריעו לו כל כך ללמוד, ולמד ברציפות אחרי צהרים שבעים דפים במסכת זבחים. אחרי שלמד הרבה, קשה לו להתנתק מרוחניות ולהתקרב לאוכל הגשמי, כל כולו נעשה רוחני!
5. מה למדנו מחנות המכולת
פעם שאלו את רבנו כיצד ניתן להגיע לידיעת כל התורה מבלי לשכוח כלום, הרי התורה רחבה מני ים, ורק בעלי זכרון מופלגים מסוגלים לזכור את כל הלימוד, ואיך יגיע לזה כל אדם שאינו כשרוני במיוחד.
מיד השיב:
צא וראה, בעל חנות מכולת, שמוכרים שם אלפי פריטים, ואולי עשרות אלפי פריטים, הרי הוא יודע לומר את מחירו המדויק של כל מוצר ומוצר. ויש מוצרים שמכיחם משתנה מעת לעת, והמוכר לעולם אינו מתבלבל.
האם המוכר כל כך כשרוני? הרי ודאי שלא זו הסיבה. הענין הוא, שכל דבר שחשוב לאדם מאד הוא זוכר אותו, כל מאורע מרגש נחרט בלבו.
לימוד התורה צריך להיות מאורע חשוב ומרגש, ואם לאדם יהיה אכפת ויעניין אותו כל רש"י וכל 'תוספות', הוא בודאי יזכור את הכל.
6. 'הנה כאן ברחוב גר הגר"ח קניבסקי'
פעם שהה רבנו ברחוב רשב"ם אצל חתנו שליט"א. לפתע שמע רוכל המכריז על מרכולתו, שוב ושוב מבלי להתעיף, עוד פעם ועוד פעם הכריז שיבואו לקנות אצלו.
ומוסר השכל גדול למד באותה שה רבנו זי"ע, ואמר לסובבים: הבחנתם כמה פעמים הוא הכריז? הרי הוא עומד וצועק על סחורתו בלי להתייאש, שוב ושוב, כיצד לא נמאס ל?
אלא, הוא אוהב כסף ורוצה להרוויח, ודבר שאדם אוהב ורוצה מאד לא נמאס לו ממנו. והוסיף: 'הנה כאן ברחוב גר הגר"ח קניבסקי, הוא חוזר כל שנה על כל תלמודו, איך לא נמאס לו ללמוד שוב ושוב? אלא אלה החיים שלו והוא אוהב את זה, לכן הוא לא מרפה מלחזור על הלימוד עוד פעם ועוד פעם'.
7. על החוק שאסור למכור משקאות משכרים בשעות הבוקר
תמה רבנו: מה הענין בברכה זו ו'חרב לא תעבור בארצכם'? מה אכפת לנו שהחרב תעבור בארצנו אם הם לא נלחמים בנו? וצריך לומר כי רואים מכאן שעצם הדבר שגויים עוברים בין יהודים הוא לא טוב, וכן הוא במציאות כשגויים עוברים תמיד משאירים השפעות לא טובות, ולכן הובטחו כאן שגם נזק זה לא יהיה, אלא החרב אפילו לא תעבור בארצכם.
על השפעת ודרכי הגויים סיפר רבנו כי בצעירותו במדינת פולין היה חוק שאסור למכור משקאות משכרים בשעות הבוקר לפני העבודה, ורק אחרי הצהרים ובערב מותר היה למכור. טעם החוק היה כדי שלא ישתו בבוקר וישתכרו ולא יעבדו…
והוסיף בחיוך: פעם שאל יהודי אחד, איך פתרו בזה את הבעיה, והרי אפשר לקנות משקה בצהרים ולשמור אותו ולשתות בבוקר לפני העבודה, ומה הועילו? אלא, שהגוי כשיש לו בקבוק משקה, מיד ישתה את כולו, ואין שום חשש שתישאר אפילו טיפה אחת עד הבוקר!…
(הקטעים מלוקטים מתוך הספר 'שבעינו מטובך')