סיפר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א: בירושלים עיר הקודש דרים באהבה ואחווה ורעות זוג אחד ממשפחת טובים מסלתה ומשמנה, ששמונה עשרה שנים לאחר חתונתם לא היו להם ילדים רח"ל. הם כמובן עשו ככל שביכולתו של בן אנוש לעשות, ניסו ברופאים וברפואות שונות ובכל מיני שיטות ודרכים הקיימים בזה, אך ישועה אין!
ברם, עם כל מצבם הכאוב והמעונה, הם נראו תמיד שמחים ורגועים, ביתם פתוח לרווחה לקבלת אורחים רבים בשבתות וימים טובים, מעורבים בדעתם עם הבריות בנועם ובסבר פנים יפות, ונושאים חן בעיני אלוקים ואדם.
כשנשאל פעם האיש, בהיותו ערירי כחמש עשרה שנה לאחר נישואיו, כיצד ואיך מחזיק עצמו תמיד בשמחה כל כך? ויתרה מזו: כיצד הוא מצליח גם לסחוף את אשתו בשמחתו, על אף מועקתה הגדולה, ענה הבעל והסביר: את שמחתי שלי ניתן להבין בפשטות, שכן אדרבה, ככל שהאדם מתחזק יותר לקבל הנהגת השי"ת עימו, באמונה שלמה ותמימה וביטחון מלא בחסדו וטובו יתברך, יותר הוא מתמלא שמחה ושלווה, בכל עת ובכל מצב שהוא.
ובאשר לזוגתי תחי' – הנה הסברתי לה שכל עיקרו של המושג 'ילדים' הוא מעין לוקסוס… ואין זה ממש דבר הכרחי בחיים שאי אפשר לחיות בעולם בלעדיו. שכן אילו היה זה דבר חיוני והכרחי הרי בוודאי היה הקב"ה נותן את זה לכולם, כמו שאין איש בעולם שאין הקב"ה מספק לו אוויר לנשימה, משום שאי אפשר לחיות בלעדיו. אלא, שלאחד חסר ממון, לשני חסר דירה, לשלישי חסר כבוד, ולנו חסרים ילדים…
בכך שכנע הבעל את אשתו שאינה צריכה להתעצב כל היום ח"ו, וללכת קדורנית קרובה אל הייאוש רח"ל, שהוא אם כל חטאת, כי אם למצוא דרכים אחרות כיצד להשפיע בעולם בריבוי טובה וברכה. מאז החלו השניים להתנדב בהרבה ענייני מצוות וגמילות חסדים, בעזרה לגלמודים ולמסכנים וכיוצא, והאישה עם בעלה מלאים עשיה ושמחה של מצווה תדיר.
והנה לאחר שנים רבות, נודע להם מסגולה אחת טובה ובדוקה להתברך בבנים טובים, והיא במצות נרות שבת קודש, בחלוקה וסיוע בקיום מצווה זו לנשים המתקשות בקיום האי מצוה רבתא דשבתא. כאשר רמזו כבר בש"ס פרק במה מדליקין (שבת כג:): "אמר רב הונא, הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים".
לפיכך החלה האישה הצדקנית להיות לעזר ולסיוע במצווה רבתי זו של חלוקת נרות לכבוד שבת קודש. ובכל ערב שבת מתרוצצת היא בבית חולים 'הדסה' הענק, על פני כל הקומות והמחלקות בחלוקת נרות שבת בתוספת מטעמים טובים ונעימים לגוף ולנשמה, ולסייע ולעזור לנשים החולות בכל הנצרך להם לקראת שבת מלכתא.
והנה לא חלפה תקופה ארוכה מאז שהחלה בקיום אותה סגולה, וכמובן בצירוף תפילות רבות ויקרות ממעמקי לב ונפש, התקבלה ועלתה תפילתם לפני קל חי. ואכן זכו לאחר ח"י שנות נישואים שנולדו להם תאומים בריאים ושלמים בחן וחסד, והביאו לביתם בחסדי השי"ת הרבה אור נחת ושמחה, לאורך ימים ושנים טובות, אמן.
(טיב הקהילה)