ברצוני לשתף אתכם בעובדה שארעה איתי לפני כמה חודשים, ואולי יהיה בזה תועלת לאחרים.
אני מתגורר בבני ברק, והורי בחו״ל. אבי מורי שליט״א מקפיד מאוד שלא לשוחח בשעת התפילה. היות ובמקומו לא כולם מקפידים על זה, הוא אף מחזיק כרטיס אותו הוא מראה למי שניגש אליו כל זמן שהתפילה לא נגמרה.
באחד הימים בעת ביקורו של אבי בארץ, בסוף תפילת שחרית, לפני הקדיש דרבנן, אני רואה לפליאתי שאבי ניגש לאחד המתפללים ומדבר אתו כהמשך לעניין חשוב הנוגע לזיכוי הרבים, וכמדומני שזה נמשך גם בקדיש… זה היה לא לעניין ומאוד מוזר, וסתר את כל הנהגתו הרגילה!
אחד המתפללים הקבועים אף "התנדב" להוכיח אותו על זה, ואבי לא הבין מה הוא רוצה ממנו – בקיצור, סיטואציה מביכה…
לקח לי קצת זמן להבין (כשבררתי בעדינות מה קרה) את סיבת אי-ההבנה. בנוסח אשכנז בחו״ל התפילה נגמרת בשיר של יום, ולא אומרים פיטום הקטורת, רק בנוסח ספרד. אשר על כן חשב אבי לתומו שהתפילה נגמרה.
בנוסף לכך, הוא זקוק למכשיר שמיעה, וקולו של הש״ץ היה חלש למדי, כך שהוא לא שם לב שהתפילה נמשכת, ואף את הקדיש לא שמע, ופשוט התנהל כאילו הוא אוחז אחרי התפילה…
נו – באמת צריך 'שכל עקום' בשביל לדון לכף זכות עד כדי כך…
(גיליון 'כף זכות')