שביעי של פסח
כתב הספורנו: "וביום השביעי עצרת, נעצרו בו ישראל יחדיו לעבודת הקל יתברך, ושרו לו שירה בשביעי של חג המצות. לפיכך נקדש אותו היום ולא תעשה מלאכה, כי לולא זה לא היה השביעי קדוש כלל, כמו שהוא הענין בחג הסוכות, שאין השביעי שלו מקרא קודש". ביום זה שר עם ישראל את "שירת הים", על נס קריעת ים סוף בעת יציאתם ממצרים
היום השביעי של פסח נקבע בתורה ליום טוב. את קביעות היום אנו מוצאים בתורה שלוש פעמים, בפרשת בא (1): "וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם, כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם". בפרשת אמור (2): "ביום השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו" בפרשת ראה (3): "וביום השביעי עצרת לה' אלקיך לא תעשה מלאכה" – התורה קראה את החג בשם 'עצרת'
המתנה האידיאלית לפסח ולכל השנה, סט מפואר 'לקראת שבת מלכתא' עכשיו במבצע ומשלוח חינם עד לדלת, לחצו כאן והזמינו בחנות האונליין שלנו.
למרות היותו יום טוב אין אומרים בו 'זמן' – ברכת שהחיינו, לפי שאינו יום טוב בפני עצמו, וכבר בירכו את הברכה ביום הראשון של החג. ביום זה שר עם ישראל את 'שירת הים', על נס קריעת ים סוף בעת יציאתם ממצרים. על כן קוראים ביום זה בפרשת בשלח, בה מתואר בהרחבה הנס של 'קריעת ים סוף' – ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך, ובהמשך את שירת הים, שכאמור נאמרה ביום זה.
תפוצות ישראל נהגו לשמוח ביום זה, ולהרבות בשירות ותשבחות להקדוש ברוך הוא, על שזכינו לכל אותם הנסים, כפי שכותב בתרגום יונתן בן עוזיאל: "וביומא שביעאה ההוא תהון כנישין בתושבחא קדם ה' אלקכון"(6).
הכנות לחג
יש לזכור לכוון את שעון השבת בהתאם לצרכי החג.
חייב אדם למשמש בכיסו ערב שבת עם חשיכה. במיוחד אמורים הדברים לשביעי של פסח החל לאחר ימי חול המועד, בהם הולכים עם בגדי שבת, ועלול להימצא בכיס דברי חול ומוקצה.
הדלקת הנרות
סדר ההדלקה – כמו ביום ראשון של פסח, אלא שמברכים רק ברכת 'להדליק נר של יום טוב', אבל אין מברכים 'שהחיינו', לפי שאינו חג בפני עצמו, אלא המשך של חג הפסח.
נשים הנוהגות להדליק קודם כניסת החג (וכמו בכל שבת), יש מהן הנוהגות בחג לברך ואח"כ להדליק, כדרך כל מצוה שיש לברך לפני עשיית המצוה. ויש הנוהגות אף בחג כמו בשבת, לברך רק לאחר ההדלקה, כדי שלא לשנות בין הדלקת נרות של שבת לבין הדלקת נרות של יו"ט(8). הנוהגות להדליק לאחר כניסת החג, או קודם הקידוש, יברכו קודם ההדלקה, כדי לברך על המצוה 'עובר לעשייתה'(9).
נר נשמה – הנוהגים להדליק נר נשמה לקראת אמירת 'יזכור'. לכתחילה יש להדליקו מערב החג.
אם לא הדליק לפני החג, אזי יכול להדליק בחג עצמו, ורצוי להדליקו בבית כנסת. אולם אפשר גם להדליק בבית, ורצוי בחדר שאוכלין בו (10)
תפלות החג ומנהגיו
יש נוהגים לומר בתפילת מנחה של ערב שביעי של פסח מזמור ק"ז בתהילים: 'הודו לה' כי טוב'(11).
מתפללים תפילת ערבית של יום טוב. לאחר התפילה סופרים את העומר – 'היום ששה ימים לעומר'.
קידוש – אומרים את סדר הקידוש בנוסח יום טוב: 'את יום חג המצות הזה זמן חרותינו', וחותמים: 'מקדש ישראל והזמנים', אבל – אין מברכים ברכת שהחיינו (12).
תיקון ליל שביעי של פסח
בליל החג מרבים לעסוק בתורה ובענייני יציאת מצרים. חסידים הראשונים היו נוהגים להיות נעורים בלילה זה, לספר הנסים והנפלאות של בוראנו ית"ש, שעשה בלילה זה לעם ישראל. והיו עוסקים במדרשי חז"ל, במאמרי הזוהר ובמזמורי תהלים המדברים מענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף (13). ויש הנוהגים לומר סדר תיקון שביעי של פסח, ונזכרים בו כל השירות שבתנ"ך, פרקי משניות ועוד.
תפילת שחרית – בפסוקי דזמרה, יש הנוהגים לומר את שירת הים פסוק בפסוק עם הציבור(14). תפילת שמונה עשרה כמו ביום טוב ראשון – 'את חג המצות הזה זמן חרותנו', וחותמים: 'מקדש ישראל והזמנים'.
הרבה נוהגים לומר יוצרות המתארים את ניסי יציאת מצרים וקריאת ים סוף, ובחלקם נתקנו על בסיס פסוקי שירת הים. לפני תפילת שמונה עשרה של שחרית, מוסיפים הם את הפייט 'יום ליבשה' לפני 'שירה חדשה', שהיא גאולה לשביעי של פסח.
לאחר תפילת שחרית אומרים הלל בדילוג, מפני שביום שביעי של פסח נטבעו המצרים, אמר הקדוש ברוך הוא: 'מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני'?! (15). (מטעם זה גם אין גומרים את הלל בחול המועד, כדי שלא יהא חול המועד עדיף מיום טוב אחרון (16).)
י"ג מדות – נוהגים לומר בכל יום טוב בפתיחת הארון נוהגים לומר י"ג מדות ג' פעמים ותחינת רבונו של עולם(17).
קריאת התורה – מוציאים שני ספרים. בספר הראשון קוראים 'חמשה קרואים' בפרשת בשלח עד 'כי אני ה' רופאך', שם נזכר קריעת ים סוף ושירת הים שהיה ביום זה. למפטיר קוראים 'והקרבתם' כמו בכל ימי החג. לאחר קריאת התורה, 'הזכרת נשמות' (– בחוץ לארץ מזכירים ביום-טוב אחרון), אב הרחמים, אשרי.
תפלת מוסף – מתפללים תפלת מוסף של יום טוב. בפסוקי הקרבנות מתחילים: 'והקרבתם', כמו בחול המועד. אם יש כהנים החזן אומר 'ותערב', והכהנים נושאים את כפיהם כמו בכל יום-טוב.
נעילת החג
לקראת העריב החג נהוג בהרבה מתפוצות ישראל בארץ ובגולה להתכנס בצוותא לחוג את סיום החג בשירות ותשבחות ובאמירת דברי תורה, להחדיר בכך את קדושת החג למעמקי הלב ופנימיותו, כדי שהקדושה שאפפה במהלך ימי החג לא תפוג, אלא תמשיך ללוות את האדם גם בשובו אל חיי החולין והשגרה (18).
מקורות והערות
1. שמות יב, טז.
2. ויקרא כג, ח.
3. דברים טז, ח.
4. סוכה דף מז, שו"ע סי' תצ סעיף ז.
5. שמות טו, יט.
6. תרגום יונתן בן עוזיאל – דברים טז, ח.
7. שבת יב, א.
8. מג"א סימן רסג ס"ק יב, מטה אפרים שם, אלף למטה שם אות מח.
9. הטעם, כיון שעצם זמן ההדלקה בתוך החג שונה משבת שחייבים להדליק לפני כניסת השבת, לכן אין חוששים שהיא תבוא לטעות – מטה אפרים שם סעיף לג.
10. משנה ברורה סימן תקיד סעיף ד בביאור הלכה ד"ה נר של בטלה.
11. לוח דבר בעתו – יסוד אמירת מזמור זה בערב שבת, הוא מה'בעל שם טוב', בגלל הנס שאירע לו על חוף הים ביום זה – בערב שביעי של פסח, לפי שנזכר בו: 'יורדי הים באניות', על-כן נהגו רבים לאומרו ביום שאירע בו הנס.
12. לפי שאינו רגל בפני עצמו – שו"ע סימן תצ סעיף ז, מ"ב שם ס"ק יג.
13. יסוד ושורש העבודה.
14. ליקוטי מהרי"ח בשם ספר שערי רחמים מהגר"א.
15. בית יוסף סימן תצ בשם מדרש הרנינו, .
16. משנה ברורה שם סק"ז, ילקוט שמעוני פר' אמר רמז תרנד.
17. שערי תשובה סימן תפח ס"ק ג, מספר פרי עץ חיים, שער חג השבועות פ"א. וכ"כ בפסקי הסידור להגרש"ז: 'בשלש רגלים כשחל בחול, יאמר י"ג מדות, רבש"ע'.
בספר שולחן הקריאה סימן יז אות א כתב בטעם הדבר, על פי הגמרא בראש השנה דף טז,א, שבפסח נידונין על התבואה, בעצרת על פירות האילן ובחג נידונין על המים, לכן אומרים י"ג מדות לעורר רחמים ולזכרנו לטוב – חג המצות להרימב"ל, פרק לח הערה ה.
18. בספר שערי רחמים כתב, שהגר"א נהג לאכול סעודה שלישית באחרון של פסח, מפני חביבות המצה שזמנה הולך, וכ"ה מנהג אדמו"רי בית רוז'ין – נטעי גבריאל ח"ג פרק כ אות א, ושם בהערה א-ב.
עוד הביא שם, שבספר השיחות למהרי"ץ מליובאוויטש כתב, שכן נהג רבנו ה'בעל-שם-טוב' זי"ע, וקרא לסעודה זו – 'סעודה של משיח'.
לגבי הדלקת נר ביום טוב
שרשמתם שמי שרוצה להדליק נר ליזכור שיכול להדליק בחג – תדגישו שזה דווקא בהדלקה מאש לאש , שלא יטעו בזה אנשים ויחשבו שמותר להדליק סתם