סימן רס"ז /// סעיף ב
- גם הנוהג להתפלל מפלג מעריב, יזהר שלא להתפלל מנחה אחרי פלג שלא יהיה תרתי דסתרי, וי"א שבציבור יכול להתפלל מנחה גם אחרי פלג, ואינו תרתי דסתרי, משום שיש טרחה להביא את הציבור פעמיים מביתם, אך אומר המ"ב שאין לסמוך ע"ז רק כשהוא מתפלל מעריב בבין השמשות והוא שעת הדחק, ולא כשהוא ודאי יום.
- גם כשמתפלל מפלג, לא ישכח לחזור ולקרוא ק"ש בלילה, ובק"ש שקורא מפלג יכוון שלא לצאת יד"ח, ומבאר הגרמ"פ שיש לדון אולי זה משום "בל תוסיף", שהרי הוא לא יוצא שהרי זה ללילה, או דלמא דמכיון שזה לימוד תורה לא שייך "בל תוסיף".
- ולא יסמוך על הק"ש שהוא קורא על המיטה, אפילו אם הוא נוהג לקרוא ג' פרשיות, משום שלא מכוון לצאת בה ידי המצוה של ק"ש, אלא רק כדי להרחיק את המזיקים,
- אם יש חשש שאם הציבור לא יתפלל מפלג יגרם חילול שבת, אומר השעה"צ שעדיף שיתפלל מפלג, ואפילו אם הציבור לא יקראו ק"ש אח"כ, מ"מ יכולים לסמוך בכה"ג על ק"ש שעל המיטה.
- ומפלג המנחה יכול להדליק את הנרות, אבל לא יוכל להדליק או להתפלל קודם פלג המנחה.
- וממתי זה פלג המנחה, אומר המ"ב י"א שעה ורבע מהשקיעה, וי"א שעה ורבע מלפני הלילה, ולכן אם קיבל שבת שעה ורבע לפני השקיעה, יחמיר על עצמו שלא לעשות מלאכה.
- אומר השו"ע שיכול לאכול מיד אחר מעריב, אף שעדיין לא לילה, ולקמן כתב המ"ב שיכול אפילו לאכול אחר שקיבל את השבת, על אף שלא התפלל, ואחר שאכל ילך להתפלל מעריב.
- אם המקדש לא קיבל שבת ואינו ורצה לקבל שבת בקידוש שעושה לאדם שלא יכול לעשות קידוש, הסתפק הרע"א האם יכול לעשות זאת, ואומר הגרש"ז שבשעת הדחק אפשר להקל באופן ארעי וליחידים.
- אדם שנמצא באמריקה ורוצה להוציא אנשים שנמצאים בארץ ישראל ידי חובת קידוש כאשר בא"י כבר שבת, אומר הגרש"ז שאפילו לדעות שאפשר להוציא בטלפון, מ"מ כאן לא יוכל להוציא משום שאצלו זה עדיין לא שבת.
- אדם שאצלו זה כבר שבת, אלא שהוא לא יכול לעשות קידוש משום שהוא לא התפלל מעריב, אומר הגרש"ז שכיון שאצלו אין עיכוב מחמת השבת, ודאי שהוא יכול להוציא את השני יד"ח קידוש.
- גם אדם שאכל לפני הלילה, מ"מ אומר הפמ"ג שלא יצא בזה ידי חובה וצריך לאכול כזית בלילה, ועל אף שלכתחילה צריך לאכול בשבת קצת יותר מכביצה, אומר הגרש"ז שכאן שהוא אכל כבר מלפני השבת סגי ליה בכזית.
- אם עד שהוא גמר את התפילה הגיע כבר חצי שעה לפני השקיעה, אומר המ"ב שיש להיזהר ולהמתין עד הלילה לאכילה, ויקרא ק"ש ורק אח"כ יאכל, משום שלהרבה פוסקים הוא לא יצא ק"ש במה שקרא בפלג, ומיהו הנוהג להקל בזה ולאכול בחצי שעה הסמוכה לשקיעה יש לו על מה לסמוך ואין למחות בידו, ומ"מ כל זה רק לעניין האכילה, אבל לעניין הק"ש שזה דאוריתא אין לו לסמוך עליהם, אלא יקרא ק"ש בלילה.