פעם הגיע חסיד אחד שהיה מודרני לבית מדרשו של הרה"ק מבעלזא זי"ע, ובעוד שה"יושבים" הלכו עם הכפתור הראשון בחולצה פתוח וגרביים קשורות – הויזן זאקן, אזי הוא הלך כמנהג הדייטשן, הכפתור הראשון סגור יפה והמכנסיים למטה בלא קשירה, כשראהו הרבי, אמר לו תוכחת מוסר באהבה מוסתרת, "החסידים שלי, אני מכניס להם הרבה יראת שמים דרך הכפתור הפתוח והכל נופל בפנים ואינו יכול לצאת כי המכנסיים שלהם סגורים, ולאט לאט היראת שמים מחלחל בלבם פנימה, ואתה איפכא מסתברא, עד שאני כבר מצליח להכניס אצלך קצת יראת שמים דרך הכפתור הסגור, הרי זה נופל מהמכנסיים הפתוחים"…
***
הגאון הצדיק רבי יהודה זאב סגל זצ"ל ממנצ'סטר סיפר פעם לתלמידיו: הגאון רבי יוסף שמואל זצ"ל רבה של פרנקפורט ומחבר הגהות הש"ס, היה גאון אדיר בדורו, ואחר פטירתו קיבלו תלמידיו שימשיכו לימודם בצוותא באותו בית מדרש.
יום אחד באמצע הלימוד ראו פתאום את רבם הנפטר עומד אצל שולחנו, והשתוממו, עד שאמר להם: אל תפחדו, אבאר לכם סיבת ביקורי אצלכם. "כשבאתי לעולם העליון פסקו לי לישב בגן עדן אצל השל"ה הק', אך כאשר נשמע הדבר לשל"ה אמר: הן אמת שר' יוסף שמואל למד ויודע כל התורה כולה והרביץ תורה לרבים, אבל אני הרבצתי מוסר ויראה והוא לא. הסכימו בי"ד של מעלה שאחזור לתלמידיי לעורר אתכם על הענין הגדול של לימוד מוסר ויראת שמים, והנני מבקש שתקבלו על עצמכם ללמוד בספרי מוסר", ומיד נעלם מהם. סיים הגרי"ז סגל ואמר: מדוע תצטרכו לחכות עד שאעלה לעולם האמת ואחזור להגיד לכם שצריכים ללמוד מוסר? כבר עכשיו הנני מודיע לכם את גודל החיוב ללמוד מוסר…
***
אברך בן תורה נכנס אצל הגה"ק הסטייפלר זצ"ל לקבל הדרכה בלימוד. משסיים קם ללכת לדרכו, והגאון קורא אחריו לחזור והעיר לו: אל תשכח לעזור בבית – הינך בן תורה מתמיד, ועליך לדעת שגם בני הבית דורשים תשומת לב, כשתחזור הביתה שאל את זוגתך אם עזרתך דרושה בדבר מה.
טען האברך: אשתי הינה יראת שמים ובכל ליבה חפצה היא שאקדיש כל זמני לתורה.
השיב הסטייפלר: זוהי מצוה שלה, המצוה שלך הוא לעזור לה ככל שתוכל…
(פניני "נועם שיח", מתורת הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א)