"וראהו הכהן…. וטיהר הכהן…" (יג יז)
שמעתי עובדא נפלאה ביותר, מידידנו המשפיע המפורסם הרה"צ רבי אהרן טויסיג שליט"א, משגיח רוחני בישיבת 'אלכסנדר', מהיושבים ראשונה בקרית מלך רב קרית וויז'ניץ בני ברק, וכך סיפר:
פעם אחת בעת ששהה בחדרו של פוסק הדור, הגאון האדיר מרן בעל 'שבט הלוי' זצוק"ל, נכנס יהודי אחד עם שאלה: היהודי לא היה דר לא בבני ברק ולא בירושלים – הוא היה גר בקיבוץ, ואם היו נקלעים לביתו מן הסתם לא היו שותים אצלו אפילו כוס מים. היהודי הזה שאל את בעל 'שבט הלוי' שאלה – אבל לא סתם שאלה – אלא שאלה מיוחדת ומרוממת, הראויה לאחד מבני העלייה שבדור לשאול.
כשגמר להרצות את שאלתו, הסתכל עליו ה'שבט הלוי' בתימהון מהול בהערצה עצומה, ומתוך התרגשות הוא שואל את האדם: "האם אני יכול לשאול אותך שאלה?", הסכים הלה, ואז אמר לו ה'שבט הלוי': "הרי שאלה כזאת לא היה שואל אפילו אברך כולל, היושב ולומד כאן באחד מהכוללים הרבים בבני ברק, והלא שאלה זו מתאימה לאחד מבני העלייה שבדור לשאלה, אני מבקש ממך – אמור לי – במה זכית? איך מגיעה אצלך כזו דרגה של יראת שמים?"
השיב היהודי: "אני גר בריחוק מקום מכאן, אני גר בקיבוץ, אמנם אני בא בכל ליל שישי לשמוע את השיעור של הרב, ואני מקפיד מאוד שלא לחסר אפילו שיעור אחד – את שפת האידיש אינני מבין כל כך טוב – מה שאני מבין הרי טוב, ומה שאינני מבין אז לא, אמנם שמיעת השיעור משפיעה עלי מאוד, וכנראה שזה מה שגרם לי להגיע לדרגה נשגבה זו של יראת שמים, כדברי הרב…
כשסיים להרצות את דבריו, קם ה'שבט הלוי' זצוק"ל ממקומו, וניגש לאותו יהודי, וחיבק אותו באהבה והתרגשות עצומה, ואמר לו: "אשריך! אשריך! אשריך ואשרי חלקך!"…
סיפר כ"ק אדמו"ר מתולדות מרדכי שליט"א, במסיבת 'מלוה מלכה' לבית חינוך לבנות מסויים בעיר לייקווד:
בבית חינוך לבנות מסויים, רצו בהנהלה לשנות איזה דבר בעניין הנהגת המוסד – דבר הנוגע לחינוך הבנות – ודנו בזה בכובד ראש. לאחר שהחליטו שצריכים לשנות את הדבר, הלכו חברי ההנהלה אל נשיא המוסד, והציעו בפניו את רצונם לשנות איזה דבר בבית חינוך ההוא, וביקשו ממנו את הסכמתו לכך.
כששמע נשיא המוסד את הדברים, אמר להם שיחזרו אליו בעוד יומיים. כשהביעו בפניו את תמיהתם, שאינם מבינים למה אינו יכול להשיב להם באותו יום על כך – אמר להם נשיא המוסד: "החלטה כזו הנוגעת לחינוך של בנותינו – בנות ישראל – אינני יכול להשיב עליה מבלי להתענות קודם יום שלם! מחר – הלא יש לי ברית – ולכך אינני יכול להתענות, ורק למחרת הברית אוכל להתענות ולהשיב לכם, ולכן אמרתי לחזור אלי בעוד יומיים"…
התפעלתי מאוד מהסיפור הזה, ולאחר הדרשה ניגשתי לרבי מתולדות מרדכי שליט"א, וביקשתי ממנו שיגלה לי באיזה מוסד מדובר, ומי הוא נשיא המוסד. השיב לי, שמדובר בבית חינוך לבנות דחסידי סאטמאר בוויליאמסבורג, ונשיא המוסד הלא הוא כ"ק האדמו"ר רבי זלמן לייב טייטלבוים שליט"א, מסאטמאר"…
***
בספר 'תורת חיים' – בריסק (עמ' רנ"ה) הביא, שהגאון רבי זאב צ'ציק זצ"ל, מיקירי קרתא דירושלים, נכנס פעם למרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל ביום החלאקה של בנו הקטן, וביקש ברכה עבור הילד, ואמר לו הגרי"ז: "בודאי אתם רוצים ברכה שיהיה תלמיד חכם – 'תלמיד חכם' הוא יהיה כפי ערך שהאבא ילמד אתו, ו'ירא שמים' הוא יהיה, כפי ריבוי הדמעות שהאמא תשפוך עבורו".
וכן הביא שם (עמוד קי"א), שסיפר הגאון רבי רפאל הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, בנו של הגרי"ז זצ"ל: "באחת הפעמים שיצא עמי אבא לטיולו היומי, כדרכו לצורך בריאותו, הופיע אחד באמצע הטיול לקראתם, ואמר בזה"ל: 'בְרִיסְקֶע'ר רָב, אִיך בּין אַייך מְקַנֵא! (מקנא אני בכם), הלא אחרי השואה האיומה היו בכל בית ובית אבידות בנפש, כי כמעט בכל משפחה ומשפחה יש אחד שיצא לתרבות רעה, לקומיניזם, או מזרחי, ואילו אצל הרב, כל בניו הולכים בדרך התורה' וכו'".
הגרי"ז כאילו נאלם דום ולא השיב מאומה, והלה פנה והלך לו לדרכו. רבי רפאל המשיך לדבר עם אביו, וכך נמשך כל הזמן. לפתע פנה הגרי"ז אל בנו ואמר: "זֵיי וֵוייסֶען דֶען וִויפִיל טַייכֶען טְרֶערְען כְ'הָאבּ פַארְגָאסן וֶוען אִיך הָאבּ גֶעוִויגְט דִי וִויגַאלַאך פוּן מַיינֶע קִינְדֶער וֶוען זֵיי זֶענֶען קְלֵיין גֶעוֶוען?" (וכי יודעים הם כמה נחלי דמעות שפכתי, בעת שנדנדתי את עריסתם של יְלָדַיי כשהיו פעוטים?!).
***
מסופר, שבתקופה הראשונה של החסידות, היה גדול מסויים שנסע לאחד מגדולי הצדיקים, וחזר ממנו מלא התפעלות ונעשה לחסיד שלו. כשנשאל "מה ראית אצלו?", השיב ואמר: "ראיתי שיש ריבונו של עולם!". התפלאו השומעים ושאלו: "וכי עד עכשיו לא ידעת זאת?". אמר הגדול: "אמנם כן, עד עתה גם כן ידעתי מזה, אכן רק 'ידעתי' לא 'ראיתי', אצל הצדיק הזה 'ראיתי' יראת שמים, וכשרואים יראת שמים זה משפיע"…
***
סיפר לי הרה"ג ר' מאיר ברוך שטיין שליט"א, בעמח"ס "דער קוואל פון חיזוק", שבהיותו מלמד דרדקי נכנס פעם אצל זקנו מרן הגה"ק מוויזשניץ-מאנסי זי"ע, והרבי שאל אותו אודות איזה תלמיד שבכתה שלו מה מצבו הרוחני, ומספר ר' מאיר ברוך, שבתחילה התחיל לומר לרבי את מצבו בלימוד התורה, בידיעותיו ובציוני המבחנים שלו, אך הרבי העיר ואמר לו: "תחילה תספר לי מה מצב יראת השמים שלו"…
(מתוך נועם שיח – מכון אפריון לשלמה שמיני תשפא)