משכמו ומעלה גבוה על אף גילו הצעיר, זכה הרה"ק רבי שלום שכנא מפראהביטש זי"ע להעפיל למעלות קדושים ולמדרגות עילאיות מאין כמותן. נכדו, הצדיק הקדוש, רבי מנחם נחום משטפנשט, בנו הרביעי של רבינו הקדוש מרוז'ין, נוהג היה לשוחח על אודות זקנו זה בהערכה מופלאה ומיוחדת במינה, ולתאר את מדרגותיו בהערצה מופלגת, עד אין קץ. וכך היה מרגלא בפיו: "כאשר מזכירים שם זקני, רבי שלום מפראהבישט, אין לומר סתם 'רבי שלום', אלא: 'הרבי ר' שלום', או: 'רבי שלום הגדול'!" (מילין סתימין, סי' ס"ז).
אף הוא היה אומר: "כל הרוצה לזכות לשבת שמחה ומרוממת, העצה לכך היא, שישוחח בליל שישי מזקני רבי שלום הגדול! ואם אינו זוכר שום סיפור ממנו, יכול הוא אף לשוחח מן השולחנות והספסלים שלו!"… (נר ישראל ח"ו).
פעם שבת הרה"ק רבי שלום זי"ע בעיירה פאווליטש, הסמוכה לעיר סקווירא, ונותר לשהות בה עד ליום חמישי הבא. באותו שבוע הגיע אל אותה העיירה גם הצדיק הקדוש רבי זאב וולף מזיטומיר, בעל "אור המאיר", מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש ומזקני צדיקי הדור, ואמר לשבות בה את השבת הבאה.
ביום חמישי בערב, לפני נסיעתו מן העיר, נכנס רבי שלום, הצעיר לימים, להיפרד מרבי זאב הישיש. שאלו רבי זאב: "להיכן מועדות פניכם?" נקב רבי שלום בשמה של העיר אשר בה מתכונן הוא לשבות בשבת הבאה. "ואימתי תגיעו לשם?" – הקשה רבי זאב בנימה של תוכחה. "ביום שישי, בשעה שלוש אחר הצהרים!" – השיב רבי שלום.
"כלום נוהגים אתם לנסוע ביום שישי לאחר חצות?" – הביע רבי זאב את פליאתו באוזני הצדיק הצעיר שלפניו – "אנחנו, נוהגים ללבוש בגדי שבת כבר ביום שישי בחצות היום, ולהתחיל באמירת 'שיר השירים!"
"וכי מה עלי לעשות?" – התנצל רבי שלום – "אם ביום שישי לפנות ערב, נכנס אלי חוכר יהודי כדי להתלונן על העגל שחלה ברפתו… מאזין אני לדבריו, ושומע מבין מילותיו את הנשמה השוכנת בקרבו, כמתחננת ואומרת: 'אתה נשמה גבוהה, ואני נשמה נמוכה – אנא, במטותא ממך, הרם נא אותי אליך!' כלום אאטום את אוזני משוועתה, ואעסוק לי באמירת שיר השירים?!" – – –
התפעל רבי זאב מן התשובה, קם ממקומו, תפס בשתי הפמוטות שניצבו על השולחן כשנרות דולקים בתוכם, והחל מלווה את רבי שלום אל עבר הפתח ביותרת הכבוד. תוך כדי כך היה מלמל ואומר ברוב בהתרגשות: "סעו לשלום! סעו לשלום!" – – – (אבן ישראל; בית רוז'ין)
צדיקי הדורות – לרבות צדיקי דורו הוא – לא חסכו במילים בבואם להעריך ולהביע את גדלותו הנשגבה של רבי שלום ואת מדרגותיו הנוראות. ההפלגות העצומות שנשמעו מפיהם על אודותיו, יוצאות היו מגדר הרגיל.
רבינו הקדוש מרוז'ין העיד פעם ואמר: "כל צדיקי עולם, ובכללם הרב הקדוש מאפטא, ודודי רבי מרדכי מטשרנוביל, אמרו על אבי, כי נשמתו היתה מהיכל 'קן ציפור' וכי הוא היה משיח!" (כרם ישראל)
כאשר חנך הצדיק הקדוש רבי אריה לייב, "הסבא משפולי", את בית מדרשו, הזמין את רבי שלום להשתתף בשמחתו, והושיבו בראש המסובים. בסיום הסעודה, ערך ה"סבא" ריקוד מיוחד לכבודו של רבי שלום, כשהוא מכריז ואומר: "כאשר האבא הוא 'מלאך', והאמא – 'מלאך'טע' (-'מלאכית', באידיש) – אזי נולד כזה בן!" (אבן ישראל; בית רוז'ין)
הצדיק הקדוש, רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעל שם טוב הקדוש, סח פעם ואמר: "הכל יודעים, אילו מדרגות גבוהות ונשגבות היו לו, למגיד הקדוש ממזריטש, והיאך הגיע בקומתו עד לגובהי מרומים. גם בנו הקדוש, רבי אברהם 'המלאך', הצטיין במדרגות שמימיות רמות ונישאות, ומרוב דביקותו התמידית בבוראו ללא הרף, עמדה נשמתו לצאת מגופו בכל רגע ולהרקיע לשחקים. אביו, המגיד, היה אמנם מזהירו על כך בימי חייו, לבל יתעצם בדביקותו יותר מדי, כדי שלא ייפרד, חלילה, מן העולם הזה, ואף לאחר הסתלקותו, היה המגיד מתגלה אליו בחלום ומזהירו על כך. אלא ש'המלאך' המשיך לו הלאה בדרכו ולא שת לבו לאזהרות, ואכן, לא האריך ימים.
"בנו של 'המלאך', הלא הוא רבי שלום מפראהבישט" – המשיך רבי ברוך ואמר – "בחר לעצמו דרך גבוהה ונעלה עוד יותר, אך גם מסוכנת יותר. ומאוד חוששני, אם יתמיד בה ולא יחדול, כי גם הוא לא יוכל להאריך ימים, חס ושלום. אך מה אוכל לעשות? הן ברי לי, כי אף אם אעיר לו על כך ואזהירנו בכל תוקף, לא יטה אוזנו אלי ולא ייאות לשנות מדרכו כמלוא נימה!" – – – (דורש טוב; נר ישראל).
ואכן, רבי שלום הסתלק בגיל צעיר, ביום י"ד תשרי, ערב חג הסוכות, בשנת תקס"ג, כשהוא כבן שלושים וארבע שנים בלבד, ומנוחתו כבוד בעיר פראהבישט. בזמן קצר זה, זכה לכל אותן מדרגות שמימיות הנעלות מהשגות אנוש, אשר אף בעיני גדולי צדיקי דורו – אחד מדורות-הדעה של עמנו – היו רמות ונישאות לעילא ולעילא.
(גיליון 'סגולת שלום')