מספר הגרי"מ לאו שליט"א בנו של הגרמ"ח לאו זצ"ל:
קשרי ידידות עזים, וקווי דמיון בולטים באישיותם, נשזרו בין אבי זצ"ל לבין בן-דודו המהר"ם שפירא זצ"ל. זאת, מלבד היותו רב בעיר שאץ, העיר בה נולד רבי מאיר שפירא לאביו רבי יעקב שמשון שאף נפטר ונטמן בעיר זו.
אחת האנקדוטות המרגשות היתה בעת שרבי מאיר שפירא ייסד את הרעיון הכביר של לימוד הדף היומי בט' באלול תרפ"ג. אבי כיהן אז ברבנות שאץ ברומניה.
כידוע, כאשר הרעיון הונח על שולחן הכנסיה הגדולה, עדיין לא ידעו מה יעלה בגורלה של ההצעה הכבירה. והנה ביום ראש השנה התפרסם כי ה'אמרי אמת' פרסם בשער בת רבים בליל ראש השנה כי הוא התחיל ללמוד את מסכת ברכות כתקנת הדף היומי, ואז קנה הרעיון שביתה בלב ההמון, עד שאמרו כי באותו ראש השנה לא היתה בנמצא בהישג יד מסכת ברכות, שכן כולם הגו ולמדו בה את הדף הראשון.
הדיו של המאורע הכביר התגלגלו לאוזניו של רבי מאיר שפירא, שהיה נרגש למראה רעיונו הכביר הקורם עור וגידים ולבוש מעשי, והוא מיהר לשתף בחוויותיו את בן דודו הרב של שאץ.
וכך, באחד מימי עשרת ימי תשובה טילפן הגר"מ לבן דודו רבי משה חיים, ובפיו הבשורה המרגשת.
"שאצער רב!" – שאג רבי מאיר שפירא אל האפרכסת – "זה תפס!"…
יותר מזה לא היה צריך לפרט. הרעיון נתפס, ההמונים לומדים כבר דף היומי.
המשפט "זה תפס" התגלגל ברחובות העיר שאץ, והיה זה ניצחון כפול, למי שיודע מה עבר על רבי מאיר שפירא בילדותו בעירו, עם רעיונותיו-חלומותיו להנחיל כבר אז את רעיון הדף היומי.
(באר בשדה)