מרדכי ברנשטיין
כשאומרים 'בעל תפילה' – ישנם רבים מספור הנכללים בהגדרה הנכבדה הזו, בעלי תפילה מכל הסוגים והמלבושים ובמנעד של קולות גרוניים. תגידו 'ירושלימ'ער' ועדיין תמצאו יהודים רבים הנכללים בהגדרה המופלאה הזו, ירושלמים של פעם ושל היום. כך גם בכל תואר והגדרה שתתארו־תגדירו.
אבל כשאומרים "בעל התפילה הירושלמי והחסיד הנודע שעורר והנעים בתפילותיו הזכות והנעימות, ואשר הטביע את חותמו ונוסחו בירושלים החסידית", במקרה כזה אי אפשר לטעות. כל ירושלמי מתחיל יידע לענות בפשטות כי אין הכוונה לאיש זולת בעל התפילה הנודע בה"א הידיעה, הלוא הוא החסיד רבי יענקל פעסטער־אייזנבאך זצ"ל.
עד־כדי־כך הטביע ר' יענקל את חותמו כבעל התפילה של עיר הקודש, שגם בחלוף שישים שנה מפטירתו עדיין יודעים רבים וטובים לתאר בהתלהבות את נוסחו ואת צורת התפילה שלו, עם הקוועטשן המיוחדים והמרטיטים. הניגונים המיוחדים והנעימות המסתלסלות, כאילו היה זה אך לפני שנים מועטות. גם כותב השורות אשר אמור להתמצא מעט, ולדעת פרק או שניים בתולדותיה של ירושלים – מודה ולא בוש לגלות, כי בטרם ניגש אל המלאכה, כסבור היה כי חלפו לכל היותר שלושים שנה מפטירתו, וזאת לרוב היטמעות שמו בין בני ירושלים. ואדרבה, רק לאחר שהתבקש להעלות קווים לדמותו של ר' יעקב פעסטער, לרגל שישים שנה שחלו השבוע לפטירתו ביום י"ז תמוז תש"ך, רק אז חדרה והצטללה ההכרה בעוצמה הנוסטלגית הגלומה בשם זה – השם ששגור בפי ירושלמים גם בני ארבעים וחמישים, בבקשם ובבואם לתאר דמות של בעל תפילה אמתי, החסיד והאגדה אשר נוסח התפילה הייחודי שלו. הניגונים, התנועות והלחנים המיוחדים משמשים נכסי צאן ברזל, לבעלי תפילה רבים בירושלים ומחוצה לה המתרפקים על הנוסח שהתקין.
בכיות בסליחות הראשונות
עומד היה רבי יענקל לפני התיבה בבית הכנסת 'חסידים' ב'אונגערישע־הייזער' (בתי אונגרין), בין הקהל פארי וצדיקי מסולתה ושמנה של ירושלים של מעלה, והוא משמש כשליחם הנאמן, סולל את תפילותיהם המשתפכות, ומעלה אותן לפסגות של "דע לפני מי אתה עומד". עבודת הקודש שבפיו ובלבו עשתה את תפילתו תפילה שירושלמים ותיקים מתקשים לתארה במילים. כבר ב"צדיק ה' בכל דרכיו" שבסליחות הראשונות פרצו הבכיות מכל עבר, צריכים היו להשתיק כל פעם את הציבור המייבב, בעיקר את עזרת הנשים. הדוחק היה עצום בבית הכנסת החסידי של בתי אונגרין; רבים נאלצו לעמוד בת"ת ההונגרי הסמוך. במוספין, במשך שעות ארוכות, ישבו הכל עם המחזור, קרוב־קרוב לעיניים, ועקבו בשקיקה אחר כל מלה ומלה – היאך אומרה ר' יענקל, באיזו נשמה, באילו 'קמטי־קמטים' זעירים שבזעירים. קול טנור אדיר וחזק היה לו. הוא עצמו כמעט ולא בכה, אף לא ניגן ניגונים, דבר זה האחרון היטיבו לעשות בניו המשוררים, ובראשם ר' איטשע בנו. אבל מה שעשה ר' יענקל פעסטער בתפילתו בלבד לא יתואר – כך מיטיב לתארו עמיתנו הנכבד הרב נתן אנשין הי"ו ב'סיפורים ירושלמיים' ח"ד, משם נלקחו רוב הפרטים, כשאף בהמשך נצטט כמה מתיאוריו המרשימים.
את נעימות התפילה ועבודתו כש"ץ דגול ומוערך ירש מאביו ראש משפחת אייזנבאך בארה"ק הרה"צ רבי אברהם זצ"ל, שעלה ארצה מבודפשט שבהונגריה עם חמשת בניו. השישי והצעיר שבהם, הלוא הוא ר' יענקל דנן, כבר נולד בעיה"ק ירושלים, וכפי שאכן נחקק על מצבתו "יליד ירושלים". על רבי אברהם ומשפחתו המליץ פעם מרא דארעא קדישא מרן הגרי"ח זוננפלד זי"ע: "ר' אברהם פעסטער מיט די קינדער האלטן אויף ירושלים" (ר' אברהם וילדיו מחזיקים את ירושלים). את תפילותיו של רבי אברהם מתאר נינו (רבי מרדכי בלום הי"ו בס' 'הצבי ישראל') "וכשנתוודע בעיר כי ר' אברהם פעסטער עומד לפני העמוד, מוקף עם בניו המשוררים, אזי תוך זמן קצר נתמלא בית המדרש אנשים, לשמוע אל הרינה ואל התפילה…".
בזכות הצדקה
בצעירותו, והוא כבר בעל משפחה, נקלע לשפל כלכלי עד שבני ביתו הגיעו לפת לחם ממש, ואז מצא פרנסתו אצל הקצב במאה שערים, רבי שמואל לייב וורנר, שהעניק לו שיירי בשר זולים וקצת דמי כיס להחיות את נפשות בני ביתו – כך שרד בצמצום ובדחק גם את אימי מלחמת העולם הראשונה.
נינו הגר"מ שיינברגר שליט"א מספר לנו את ששמע מפי אמו, כי לאחר נישואיו של ר' יעקב קיבל מחותנו רבי איטשע מאיר רוט 'שעון זהב'. כאשר הלך פעם ברחוב פגשו הרה"ק ר' דוד'ל בידרמן מלעלוב וביקש להתרימו לצדקה לעניים; השיב לו ר' יעקב כי אין ברשותו אפילו פרוטה אחת. הביט הרבי על שעון הזהב ושאלו: "ומה זה?"… נטל ר' יעקב את השעון ומסרו לר' דוד'ל. כשסיפר זאת לחותנו, מתוך חשש שמא יקפיד עליו על מעשהו זה, הופתע לשמע תגובתו הנלהבת של ר' יצחק מאיר: "אם לקח ממך ר' דוד'ל את שעון הזהב לצדקה, סימן טוב הוא לך". "ואכן, לא ארכו הימים ומזלו של זקני ר' יעקב החל להאיר וההצלחה היתה מנת חלקו", מסיים הרב שיינברגר (שאגב, בנו ר' יהודה הי"ו, בעל התפילה ב'קהל עדת ירושלים', משמר את נוסח זקנו, וגם הו"ל צמד דיסקים עם הנוסח המלא ובהם אף כמה הקלטות מפי ר' יענקל עצמו).
ההצלחה והפרסום החלו כאשר נשלח לאמריקה מטעם ישיבת 'תורת חיים' שבעיר העתיקה כדי לסייע לישיבה שהיתה אז במצב כלכלי קשה. כאשר הגיע לניו יורק ירד בשבת קודש לפני התיבה מפני יארצייט שהיה לו, והגבאים עמדו חיש מהר על כוחו הגדול בתפילה והוא הוזמן אחר כבוד לשמש כחזן בימים הנוראים. ר' יעקב קיבל על תפילתו סכום נכבד ושמו יצא למרחוק. בשנים הבאות עבר לבתי־כנסת אחרים, אך רוחותיה של אמריקה היו לו לזרא וירא היה אף לטעום מאכל שם מפני הכשרות. לאחיו ר' חיים הערש סיפר, כי שבתות שלמות עברו עליו כשהוא ניזון מתפוח אחד בלבד.
שתים או שלוש פעמים נסע לאמריקה, השתכר היטב, ובכסף הזה ובפירותיו חי בהרחבה כל ימיו בירושלים עיר הקודש, תוך שהוא מתפלל, חינם אין כסף, בבית הכנסת של בתי אונגרין. הוא לא נטל אפילו דמי חלוקה מכולל שומרי החומות, אף לא 'דמי דירה' הניתנים לחברי הכולל שלא קיבלו דיורין בבתי אונגרין (התגורר בבית ישראל), אך ישב ולמד תורה.
היה כדאי
כאמור, היו תפילותיו הזכות של רבי יעקב ב'אונגערישע שוהל' לשם דבר, קולו בקע רקיעים וחדר עמוק ללבם של המתפללים. זקני ירושלים מתרפקים בערגה על תפילתו הזכה, בהפטירם כי לא ניתן להגדיר בדברים את תפילותיו. כאשר שהה פעם כ"ק אדמו"ר מסאטמאר בירושלים בימים הנוראים ושמע את תפילתו, אמר: "בשביל זה לבד היתה כדאית כל הטרחה להגיע הנה". מכל הסביבה הגיעו בימים הנוראים לבתי אונגרין לשמוע את ר' יענקל. מכל בית־כנסת שבו גמרו את התפילה באו 'לחטוף' חלק מתפילתו, והרהורי התשובה שהתנוצצו בלבבות היו צידה לכל השנה.
למרות ששימש כבעל־תפילה שנים רבות, לא נחלשה בקרבו יראת הרוממות בעמדו לפני קונו, והיה מלחש תדיר טרם ירידתו תפילות ותחנונים ועמד כעבד לפני המלך. פעם סיפר לפני הרה"צ ר' אלעזר בריזל, כי בעמדו לפני התפילה שוכח הוא מכל סובביו, בלתי אל ה' לבדו.
באימה וביראה
"חיוור היה כסיד כשעמד והתפלל לפני התיבה; נרעש ונפחד, למרות שלהמון העם לא נראה היה כך", תיאר בנו ר' איטשע ז"ל, שאף הוא תפס אומנות אבותיו בידיו והיה בעל־תפילה שנים רבות. הוא שאל את אביו: "אבא, כיצד אצליח בתפילותיי?", ענה לו אביו: "אמור את תפילת הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק לפני התפילה, בכוונה. ואם לא תוכל, אמור בשים־לב: שיוויתי ה' לנגדי תמיד, דע לפני מי אתה עומד – לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא'. אכן, לא אחת ראיתי את אבא ניגש לתפילה ולוחש קודם: 'שיוויתי… דע לפני מי…'".
בספר 'בית ישראל' לאחד מחשובי המתפללים ומרבני בתי אונגרין, הגה"צ רבי ישראל טויסיג ממאטערסדורף, נכתב: "על הרה"ח ר' יעקב אייזנבאך שח לי אאמו"ר לאחר סיום תפילת שחרית של ראש השנה: 'היה מציק לי הרעב, אך כשרק ניגש ר' יעקב להתפלל תפילת מוסף לפני התיבה והתחיל לומר הנני העני ממעש – מיד חלף לי הרעב' (ח"ח עמו' נ'). ופעם אחת אמר לי אאמו"ר על ר' יעקב אייזנבאך: 'עס איז צו באוואונדערן, זיין פנים איז א אנדער פנים' – פלא הוא כיצד פניו משתנות בשעת התפילה".
"אשר בתפילותיו עורר אלפי ישראל לתשובה" נחרת על מצבתו בהוראת הגאון רבי דוד יונגרייז ראב"ד העדה"ח בירושלים, שהתקבל לרב בית הכנסת החסידי שבבתי אונגרין בהשתדלות ר' יעקב ששימש כגבאי בביהכ"נ.
הסעודה והחלום
פרק נרחב ניתן להאריך על תפקידו כגבאי מסור לבית הכנסת, ועל שירותו נאמנה את מתפלליו הצדיקים. כל צרכי ביהכ"נ היו קודש בעיניו, והיה מתמסר לשם כך בצורה מפליאה. אנקדוטה מעניינת ומופלאה מופיעה בספר 'תפארת בנים' להרה"צ ר' בונם יואל טויסיג זצ"ל ממטערסדורף (בן הגר"י המוזכר לעיל), שם מסופר על מנהגו לעריכת הסעודה ביום כ"ה ניסן בהילולת הרה"ק בעל ה'דברי חיים' זי"ע. ר' יענקל נהג לבקש סכום כסף מכל המשתתפים בעריכת הסעודה, והיה רב אחד שביקש להתחמק מהסכום הנדרש, אבל כיון שהמנהג היה שכולם נותנים סכום שווה עמד ר' יענקל על שלו ואמר: "או כל הסכום או כלום" והרב הנ"ל ויתר מלהשתתף. את ההמשך ראוי לצטט כלשונו: "בשעה מאוחרת בלילה דפק לפתע הרב הנ"ל בביתו של ר' לייביש שטרן זצ"ל ושאלו: 'איפה גר ר' יעקב?'. לשאלתו בדבר הדחיפות באמצע הלילה, ענהו הרב: 'כאשר נרדמתי בא אלי בעל ה'דברי חיים' בחלום, ושאלני: 'אם היית צריך לנסוע אל הצדיק בהיותו בחיים, האם לא היה עולה לך יותר מהסכום שדרשו ממך?!'"
אחיינו הרה"צ רבי וועלוול זצ"ל היה מספר, כי מדי שנה ביארצייט של מרן ה'דברי חיים' נטל על עצמו את לימוד משניות טהרות ומסכתות אחדות מסדר מועד, כדי להשלימן עד השנה הבאה. וכן הוסיף לספר על קביעת העתים לתורה, שבכל יום היתה ערימת ספרים מונחת על שולחנו והיה קובע בהם את חוק לימודו לפני התפילה, ולא עמד בתפילה עד שגמרם כולם.
כן הרבו לספר על מעשי החסד שקיים בגופו ובממונו. המוהל הנודע רבי יוסף וייסברג ז"ל, שהתייתם בילדותו, סיפר כל ימיו בהתרגשות, כי כאשר נכנס לבית היתומים דיסקין היה מדי יום מופיע ר' יענקל בשערי המוסד ולקחו עמו לאונגערישע שוהל כדי לומר קדיש על אביו.
מעמד נורא ותאריך מופלא
על פטירתו לפני שישים שנה סיפרו בהשתאות: גיסו העסקן המפורסם ר' שלמה ראטה נפטר בלי בנים בי"ז תמוז תרח"צ. ר' יעקב ניגש לפני התיבה בכל השנה לפטירתו, ואף שמר על יום השנה באדיקות, ותדיר דאג מי ימשיך בכך לאחר פטירתו. נפלאות דרכי ה', ור' יעקב עצמו נפטר באותו יום שבעה־עשר בתמוז תש"ך בהיותו כבן שמונים, ובניו הזכירו לטובה את נשמתו יחד עם נשמת הדוד.
עוד הוסיפו לתאר על מעמד פטירתו, ורשות הדיבור ל'סיפורים ירושלמיים':
"בשנת תש"ך, לאחר שבועות, חלה קשות. ביום ט"ז תמוז ישב ר' חיים צבי אחיו הצדיק בחדר הקדמי של הבית. הורע המצב מאוד. שאלו הבנים את ר' חיים צבי, אם לומר 'שמע', אמר להם להמתין עוד, תוך שהוא מתעניין בשעה המדויקת. לאחר זמן הורע המצב עוד יותר, שאלו שוב לר' חיים צבי אם לקרוא שמע ישראל. אמר: 'עדיין לא. יש עוד זמן'. כשהחמיר המצב יותר ושאלוהו בשלישית, תוך שמציינים את השעה 12 לשעון ארץ ישראל, נענה: 'עתה אפשר להגיד 'שמע ישראל" – – – מיד יצאה נשמתו של ר' יעקב פעסטער־אייזנבאך, בעל־התפילה הבלתי נשכח של ירושלים".
(מתוך 'המבשר קהילות')