יום ראשון ט"ז באייר תש"פ
האם צריך להשאיר את הקערה על השולחן עד לסוף ליל הסדר?
לדעת השולחן ערוך, יש להניח על שולחן הסדר לפני בעל הבית קערה ובה: שלוש מצות, מרור, חרוסת, ירק ה'כרפס' (ראה להלן), בשר, וביצה. ומוסיף הרמ"א, שיש להניח בקערה גם מֵי מלח, או חומץ, לטיבול הכרפס. ועל פי דברי האריז"ל, יש להניח בקערה מרור נוסף, לקיום מצות כורך, ואין מניחים בה מי מלח.
ויש שכתבו שלאחר שסיימו את אכילת הכרפס ניתן להסיר מהקערה את הנותר מהכרפס וממי המלח; ויש שכתבו שראוי להותיר את כל הדברים בקערה עד לאחר אכילת המצה והמרור; ויש שכתבו שראוי להותיר מעט מכל דבר עד לסיום עריכת ה'סדר'.
[שו"ע תעג, ד, ומשנ"ב כו; ביאורים ומוספים דרשו, 39]
מדוע מניחים בשר וביצה בקערת ליל הסדר?
בהמשך לאמוּר: שלוש המצות שצריך להניח על שולחן הסדר, הן: שתיִם ל'לחם משנה', כבכל יום טוב, והשלישית, לקיום מצות אכילת מצה ואפיקומן. והבשר הניתן ב'קערה', הוא זֵכר לבשר קרבן הפסח. ונהגו להניח בקערה את חלק הזרוע של הבהמה, או כְּנַף העוף, הדומה לזרוע; כדי שיהיה גם זכר ל'זרוע הנטויה', שבה נעשו הניסים במצרים.
והביצה הניתנת בקערה – היא זכר לקרבן 'חגיגה' שהקריבו בערב פסח בבית המקדש.
ואסור לאכול בליל הסדר את הבשר שבקערה, משום שאסור לאכול בליל הסדר בשר צלוי. אבל את הביצה – אדרבה, מצוה לאוכלה בליל הסדר.
[שו"ע תעג, ד, ומשנ"ב יח, כג, כח, ל ו־לב]
מהו מקור הכינוי 'כרפס' לטיבול היֵרק במשקה בתחילת ליל הסדר?
חכמינו ז"ל תיקנו לאכול בליל הסדר ירק טָבוּל במשקה לפני תחילת ה'סדר'. והמנהג הוא לטובלו במֵי מלח או בחומץ, כנ"ל.
והמנהג הקדום הוא, להשתמש בירק ששמו 'כרפס', שאותיותיו הן: ס' פרך, כרמז לשישים ריבוא – שש מאות אלף איש, כמספר בני ישראל בצאתם ממצרים – שעבדו עבודת פרך במצרים; ולכן נקרא טיבול זה בשם 'כרפס'.
אולם, ניתן לקיים טיבול זה בכל סוגי הירקות, מלבד ירקות המרור (ראה שו"ע להלן, ה); וכפי שאכן נהוג בימינו, להשתמש בתפוחי אדמה, במלפפון, וכדומה. ויש שהסתייג מהשימוש בתפוחי אדמה.
[שו"ע תעג, ד, ומשנ"ב יט-כא; ביאורים ומוספים דרשו, 31]