שלום וברכה בני הישיבה האהובים.
נכנסתי לסלון בבית, ואני רואה בלגן גדול. הכל מלא חפצים פזורים שמקומם תמיד במרפסת השירות. מכונת הכביסה, סמרטוטים, קופסאות, מקלות ספונג'ה. הכל בלגן. בני ביתי הסבירו לי למרבה הפליאה שלי, שהבלגן הוא חלק מתהליך יצירת סדר חדש. לכבוד פסח מנקים ומסדרים את המרפסת, אז הסלון כרגע בלגן. תבוא מחר, תראה את הסלון מסודר ואת המרפסת חדשה.
"העולם כולו עובר כעת סדר חדש. בורא עולם מטלטל את הבריאה, מטלטל את העולם, מרגיז ממלכות. עושה בלגן בדרך ליצירת סדר חדש, ואנחנו עומדים נפעמים.
אני פותח את הסידור בשחרית: אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵלּוּ הֵן. כִּבּוּד אָב וָאֵם. וּגְמִילוּת חֲסָדִים. וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. שַׁחֲרִית וְעַרְבִית. וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים. וּבִקּוּר חוֹלִים. וְהַכְנָסַת כַּלָּה. וּלְוָיַת הַמֵּת. וְעִיּוּן תְּפִלָּה. וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם – מבהיל כמה אנחנו חווים כעת ירידה בכל אחד מהדברים האלו.
אנחנו מדברים על כיבוד אב ואם: כמה אנשים מנועים מלבקר את ההורים המבוגרים שלהם? גמילות החסדים. כמה השכמת בית המדרש נמנעת, שחרית וערבית? כמה מידת הכנסת אורחים נסגרה? אני לא מעלה על דעתי תקופה ארוכה כמה שבתות שלא היו לי אורחים בשולחן שבת או בסתם יום של חול. ביקור חולים – אסור לבקר בבתי החולים כמעט. הכנסת כלה – איך נראות חתונות היום? מצב של הלווית המת – כמה לוויות של מניין אנשים. מעט מאוד בני אדם. ועולה על כולנה הקושי בתלמוד תורה – הישיבות, וישיבות בין הזמנים. כמה התורה נמצאת במצב של חוסר חס ושלום. מבהיל לחשוב. שלושת עמודי העולם – תורה, עבודה, גמילות חסדים, כולם רופפים. איך אפשר להתקיים כך ה"י?
הקב"ה מטהר את האוויר בעולם. ארץ ישראל התרוקנה מרבבות גויים. גם העובד הרומני שלנו חזר. איך זה שמאות אלפי יהודים ששוהים בחו"ל חזרו ארצה. כל מקומות התרבות והבילוי נסגרו, ששם נעשים כל המעשים הטמאים בעולם.
קיבלתי אמש מייל מפרופסור גדול, מנהל מחלקה מהמחלקות החשובות בארץ. אנחנו עובדים יחד. עד כה לא זכה ללכת בדרך התורה. בשנה שעברה בערב פסח הוא קיבל הגדה של פסח 'הגדה ופשרה' של הרב משה גרילק, ושם למד יותר על עשרת המכות. אז הוא כותב לי שהוא התקשה להבין את מכת בכורות, איך יכול להיות שבערב אחד מתו בכל בית. אז כעת מגיפת הקורונה ממחישה לו את מכת בכורות, וזו המכה ה-11, וזה מטלטל אותו ממש. הבורא שלח כדי לגרום לאנשים להיות יותר טובים. אנשים רחוקים, המכה מטלטלת אותם.
הגר"ח פרידלנדר זצ"ל התבטא בעת חוליו האחרון, שמגיעים לעודד אותו אבל הוא לא צריך שום עידוד, כי הוא חש קרבת אלוקים כפי שהוא לא חש מעולם, אז הוא לא צריך עידוד.
כדי להתמודד, להחזיק במצב הזה, צריכים להתחזק במצב של קרבת אלוקים. אני זוכר שהיינו צעירים בישיבה, היה לנו מנהג ללכת לקראת צאת השבת להגאון רבי מיכל פיינשטיין זצ"ל לשמוע שיעור, וזה היה תקופה שר' מיכל היה בצרה גדולה. שמעתי אותו חוזר ואומר פעם אחר פעם: 'עמו אנוכי בצרה'. כמה פעמים חזר על זה – הרגשנו את המילים האלו, 'עמו אנוכי בצרה'. הדרך לעבור תקופה כזו, זה לחוש שהקב"ה נמצא איתנו בתוך הבידוד, אנחנו בבידוד אבל הקב"ה איתנו.
אני כבר שלושה שבועות לא יצאתי מהבית, וגזרתי על עצמי בידוד, וזה הזמן לבקש מהבחורים סליחה שלא הכנסתי אותם הביתה בפורים, כי גזרתי על עצמי בידוד בגלל מצבי הרפואי. הבנו יותר מוקדם את החובה לשמור.
היום קורה לנו הרבה שמתפללים ביחידות, וזה הזדמנות למצוא פינה בבית להתבודד בתפילה ולכוון יותר.
נגיף הקורונה, יותר קטן מחיידק. מדברים על גודל של חיידק שהנגיף הוא מאית ממנו. הנגיף הזה עוצר את כל העולם, מעצמות ומנהיגים. הכל מושבת. על מנת לראות את הנגיף צריכים מיקרוסקופ אלקטרוני. במיקרוסקופ רגיל אי אפשר. אז אני, האפס הקטן זוכה לדבר עם מלכו של עולם!! צריך לחשוב על זה, צריך לצייר איך שהקב"ה שומע את שיח שפתותינו. לכמה קרבת ה' אפשר להגיע.
בסיום ביקש הרב הבר לשמור על קדושת הדיבור, כדברי חז"ל שבחורי ישראל מתים בעוון ניבול פה ויתומים ואלמנות אינם נענים. "הקב"ה שוכן במקום טהור. אנחנו נמצאים במצב שהקב"ה עושה סדר חדש, ויה"ר שנזכה לקבל פני משיח צדקנו".
נאים הדברים למי שאמרם יהי זכרו של הגרא"י הבר בלב כולנו ונזכה שזכותו תגן עלינו וימליץ טוב בעדנו