"אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני, כי הטה אזני לי ובימי אקרא", פותח דוד המלך ע"ה בשירה והודאה על שהקב"ה שמע לקולו. אבל המשך דבריו הוא: "אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני, צרה ויגון אמצא".
מסביר החתם סופר זי"ע, שיש שתי בחינות של "בשם ה' אקרא" – "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא", וגם "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא". כי עיקר הברכה הוא על קבלת פני שכינה, וכשם שמברך על הטובה כי הרגיש קבלת פני שכינה, כך גם בשעת הרעה, אינו תולה זאת במקרה ח"ו, אלא במציאות ה', וממילא הוא מוצא את השי"ת גם בתוך הצרה ויגון, ומברך וקורא בשמו ית' על שזכה לקבל פני שכינה גם בזה.
כל דבר בעולם שעוצר את מרוץ החיים, כל חידוש שיש בבריאה, יש בזה קבלת פני שכינה.
במה דברים אמורים? בימינו אלה אנו נמצאים ב'גילוי שכינה' נורא מאד. כל האנושות עומדת אין אונים, אף אחד לא יודע מה ילד יום, כל העולם עצר מלכת, שבת וינפש. אין טיסות, כולם יושבים סגורים וכלואים בבית… כל אחד רואה שיש מנהיג לבירה, וכולנו מקבלים פני שכינה. כי כל התבוננות שאדם זוכה לחשוב מגדולת ה', הוא זוכה לקבלת פני שכינה.
במדרש תנחומא בפרשת וישב מובא מעשה על רבי שמעון בן רבי שהגיע בפעם הראשונה לעיר קיסריה, שהיתה עיר מודרנית ורומאית, וראה שם 'לגיון' [חייל רומאי] שמן וגבוה מאוד, ואמר לרבי חייא: "עמוד וראה כמה פטומים עגלים של עשו"… אמר לו רבי חייא שיבוא עמו לשוק בקיסריה, וראה שם סל של ענבים ותאנים ועליהם הרבה זבובים, ואמר לו – הזבובים הללו ואותו הלגיון שוים.
כשחזרו לרבי, סיפר רבי שמעון לאביו מה שאמר לו רבי חייא. אמר רבי: כך נתן רבי חייא הבבלי כח באותו לגיון, שהשווהו לזבוב? הרי אותם לגיונים אינם ספונים לכלום, אבל הזבוב, הקב"ה עושה שליחותו בהם, כדכתיב "והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב', שילך בשליחותו.
והקשה רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל: וכי אותו גוי שמן אינו שליח של הקב"ה? הרי בכל הקב"ה עושה שליחותו, ומדוע הוא גרוע מאותו זבוב? ותירץ רבי יחזקאל: הן הזבוב והן הגוי עושים שליחותו של הקב"ה, אלא שהגוי לוקח את הכבוד לעצמו, ולכן כשהקב"ה עושה שליחותו ע"י גוי קשה להתפעל מגדולת ה', כי הגוי מבלבל עם כוחו ועוצם ידו. אבל זבוב מעולם לא לקח קרדיט לעצמו. עד היום אין אנו יודעים מה היה שמו של אותו זבוב שנכנס לכוסו של שר המשקים, הוא לא קיבל קרדיט על כך שהיה שליח לגלות מצרים וגאולת מצרים. א"כ, כשהקב"ה עושה שליחותו ע"י זבוב, יש התגלות מציאות ה', משא"כ כשעושה שליחותו דרך לגיון רומי, קשה מאד לקבל פני שכינה שם.
והוסיף רבי יחזקאל: "כמה שהזבוב יותר קטן, כך יותר מתגלה גדולת הבורא…
ואכן, הקורונה הרבה יותר קטן מהזבוב… חכמי הרפואה מסתפקים אם הוירוס נכלל במיני החיים עלי אדמות או לא. יתכן אפוא שהוירוס הוא פחות מזבוב לא רק בקטנותו בגשמיות – אלא גם בהגדרתו. הוא הרבה פחות מחיות הזבוב. דק מן הדק עד אין נבדק.
נמצא שהוירוס ששמו קורונה, הרבה יותר חשוב מהזבוב שברחובות קיסריה. כי שם סוף סוף היה זבוב עם כנפיים, אבל כאן עצר העולם מלכת ע"י דבר קטן שאי אפשר לראותו בעיני בשר, ומתגלה הביטול לפני גדולת ה' והדר גאונו, אין לך גילוי שכינה גדול מזה.
כשהממשלות יושבות וראשם כבוש בקרקע, כך נתגלה יופי גילוי שכינתו ית'. הכוחות האדירים שבעולם הזה – סין ואיטליה, שלקחו אחריות על כל התצורה של מרכיבי העולם, סין על המוצרים הזולים ואיטליה על המוצרים היקרים – הקב"ה הרדים את כל סין ואיטליה בוירוס קטן כזה. שוב אין תולים שום ההצלחה בנברא, רק בבורא יתברך לבדו. אפילו אם העולם יחזור לעצמו, יהיה מאד קשה לחזור לאותה גאוה.
הראוני מדרש רבה פרשת קרח, וכן בתנחומא פרשת חקת, שאמרו רבותנו עה"פ 'ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו, וחסון הוא כאלונים, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת' – שהקב"ה הכניע את האמורי הגבוה והמתגאה, ע"י ששלח עליו צרעה, שנכנסה בעיני האמורי וסמאתו וסירסו. ואמרו במדרש: "שכך דרכו של הקב"ה לעשות שליחותו ע"י דברים קלים בכל המתגאים עליו, ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להפרע מן האומות ע"י דברים קלים, שנאמר והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה היאור ולדבורה אשר בארץ אשור".
רק צריך לפתוח העיניים ולהסתכל במצב בדעת ובבינה, כי כל מי שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמ"ק בימיו. בימים הללו אנו שומעים גילוי נורא. ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו – על כלל ישראל לא יהיה שום נזק ושום חסרון וצער, אבל נעמוד מן הצד ונתבונן בגדולת ה'. לדבר בבית עם הילדים, כמה השי"ת מגלה כוחו וגבורתו, והכה מכה רבה ב'כוחי ועוצם ידי' של האנושות, זה שוה לברך על גילוי שכינתו יתברך, ממש כקבלת פני שכינה.
*
רבי מנשה בן ישראל מאמסטרדם זצ"ל כתב שהסינים הם מבני מגוג, מבני יפת בן נח, וזוהי מדינת מונגוליה הגובלת עם ארץ סין, ש'מונגוליה' הוא שיבוש 'ממשפחת מגוג', והם היו שולטים הרבה שנים בארץ סין עד שבנו את החומה ביניהם.
והנה תיבת 'מגוג' היא מלשון 'נמוגו כל יושבי הארץ', או משום שהסינים נמוכים מעט משאר האנשים, מלשון 'תתמוגגנה', שנמוג מעט מגובהו הרגיל. ותיבת 'סין' פירושה בשפה הסינית 'אדם', כי זוהי גאותם לומר שרק הם אנשים, ולא כל השאר. הרי שכל עיקר השם 'סין' הוא לשון גאוה שרק הוא האדם.
ועד לפני כמה שבועות התרוממו בגאוותם עד שביקשו לגבור על בעלי הגאווה האמריקנים. וכנודע שמדינת אמריקה היא בעלת חוב הגדולה ביותר למדינת סין, וחייבת להם טריליוני דולרים. הסיני הוא המלוה והאמריקאי הוא הלווה עבדו. וכיון שהכניע הקב"ה את שורש העבודה זרה של גאוות האדם, שמתגאה כתפארת אדם, שהוא האדם שבעולם, ממילא כבר נכנעה גאוות אמריקה, כי מה שקנה עבד לוה קנה רבו.
ונודע שעד לפני עשרים שנה לא היו הסינים יכולים לייצר מוצרים נאים ומתוקנים, ידעו שכל מה שקונים מסין מחזיק מתענית אסתר עד פורים… אבל בשנים אחרונות נשתנו לגמרי, מוצרים חזקים מאד באים מסין, ונתגברו יותר בגאווה כפולה ומכופלת, עד שבא הקב"ה וצחק על גאוותם ועשה מהם ליצנות כנגד כל העולם כולו, ועדיין לא רואים את הסוף. והרי זה ממש גילוי פני שכינה.
עלינו לשמוח בגילוי כבוד השכינה, ומאידך להתפלל שלא יהיה שום נזק לבני ישראל, לא בגוף לא בנפש ולא בממון, שהחולים יתרפאו והבריאים יחזיקו בבריאותם, עד ביאת גואל צדק ברחמים במהרה בימינו אמן.