יעקב א. לוסטיגמן
אלפי המאזינים והצופים בשיעורי 'דף היומי' ושיעורי 'דף היומי בהלכה' בפלטפורמות השונות של 'דרשו' אינם מכירים את הרב גדעון מוסיקנסקי, אך בפועל הם חבים לו הכרת הטוב עמוקה. במהלך השנתיים האחרונות הוא זה שערך את כל השיעורים המצולמים, וגם דאג להעלותם לפרסום, להפיצם ביעקב ולחלקם בישראל.
"נולדתי בארגנטינה", הוא מספר, "בגיל צעיר התייתמתי מאבי ז"ל, ולצד הלימודים נאלצתי לשלוח את ידי גם במלאכת יד כדי לסייע בפרנסת הבית. מפה לשם התגלגלתי לעבודה בחברה שמפיקה אירועים גדולים ורבי־רושם. אני עבדתי שם כפועל פשוט, סחבתי שולחנות, גררתי כיסאות, פרשתי מפות וביצעתי עבודות מסוג זה.
"ביום מן הימים אירע פעם שהצלם שהיה אמור לתעד את האירוע מטעם החברה לא הצליח להגיע לעבודה. המצלמה עמדה מיותמת, ומנהל החברה היה אובד עצות, כשהוא מנסה לאתר צלם מהרגע להרגע ואינו מצליח.
"לפתע נפל מבטו עלי, נער צעיר שעושה את העבודה השחורה: 'אתה יודע איך לתפעל מצלמה כזאת?', הוא שאל אותי, ואני שהייתי המום מעצם השאלה פחדתי לומר לו את האמת…
"בתוך זמן קצר למדתי את דרכי ההפעלה הבסיסיות של המצלמה, ותוך כדי האירוע הלכתי והשתדרגתי. למדתי לקרב את הזום ולהרחיק אותו, ואפילו העזתי לצלם מזוויות שונות כדי שיהיה מעניין.
"אחרי האירוע, כשהמנהל בדק את החומר שצילמתי, מצאה העבודה שלי חן בעיניו, והוא החליט לשלב אותי בצוות הצילום. כמובן שגם לקחתי כמה קורסים למתחילים, ובתוך זמן קצר כבר הייתי צלם מקצועי עם לא מעט ניסיון…".
חיוך מרחף על פניו של הרב מוסיקנסקי כשהוא נזכר באותם ימים: "זאת הייתה פשוט השגחה פרטית מיוחדת. על פניו לא היה לי עתיד מקצועי מזהיר במיוחד. נער יהודי יתום בארץ של גויים, שעוד צריך לסייע בפרנסת המשפחה. התכנית הייתה להיות פועל שחור שעושה מלאכת כפיים ומקבל כמה גרושים שמאפשרים לו להניח אוכל על השולחן בבית, אבל יד ה' הובילה אותי למקצוע קל יותר ומפרנס הרבה יותר.
"כשהתבגרתי מעט, התחלתי לעבוד עם חברות בינלאומיות. עבדתי עם אנשי תקשורת מובילים שהיו מפורסמים מאוד. תמיד הייתי משתעשע במחשבה על כך שאנשים פוגשים אותם ברחוב, מזהים אותם, אבל הם לא יודעים שמי שהביא להם למסך את הדמויות הללו זה אני, האיש שצילם ובהמשך ערך ושדרג את החומר המצולם…
"באותם ימים התחזקה בלבי השאיפה שתמיד קיננה בי, לבוא ולהשתקע בארץ הקודש. הגעתי לכאן כבחור צעיר עם ניסיון עשיר בתחום הצילום, ולצד לימודי בישיבה הייתי גם עושה כמה גרושים כדי לכלכל את עצמי וגם לעזור לאמא שנותרה בארגנטינה.
"אבל אם בארגנטינה לא היו לי הרבה ברירות ונאלצתי לעבוד עם גויים, בארץ החלטתי שאני עובד רק בתחומים תורניים. עברתי והתגלגלתי במשך 20 שנה בין ארגוני קירוב שונים, צילמתי, ערכתי חומרים לפרסום, הכנסתי תמלולים ועשיתי כל מה שצריך כדי שהחומר יהיה יעיל ויקרב כמה שיותר אנשים לאבינו שבשמים.
"אבל תמיד כרסמה בתוכי ההרגשה שאולי זה לא מספיק. מי יודע כמה אנשים נתקלים בחומרים הללו, ומתוכם כמה באמת לוקחים את הדברים ללב ומתחזקים בקבלת עול מלכות שמים על עצמם. זאת בוודאי זכות גדולה לעבוד אתם, אלו ארגונים שעושים עבודת קודש, אבל כל הזמן רציתי משהו שיהיה יותר נקי, בלתי לה' לבדו. משהו שאדע שזה מביא 100 אחוז תועלת.
"ולכן, כששמעתי שב'דרשו' מחפשים עובד בתחום לא היססתי. פשוט קפצתי על המציאה כמוצא שלל רב, והודעתי מיד שאני רוצה לעבוד בארגון, עוד לפני ששמעתי כמה רוצים לשלם לי על העבודה…
"פה ב'דרשו' אני מסייע בהפצת שיעורי תורה. עשיתי חשבון שעד כה זכיתי לסדר ולערוך קרוב ל־5,000 שיעורי תורה, ולנו ידוע על אלפים שצופים ומאזינים לכל אחד מהשיעורים הללו. אני מפחד לעשות את החשבון כמה זה יוצא", הוא אומר בשובבות אופיינית, "כדי שלא אתמלא גאווה…
"אבל ברצינות, זאת באמת זכות גדולה, ואני מאוד שמח שהקב"ה גלגל לידי את הזכות האדירה הזאת. מה גם שיש לי חבר קרוב שבעצמו זכה לסיים את כל הש"ס באמצעות שיעורי 'דרשו', לאחר שהיה צמוד במשך שבע שנים לשיעורים של הרה"ג רבי אליהו אורנשטיין, המגיד שיעור הוותיק של 'דרשו' שזוכה להרביץ תורה בכל רחבי העולם דרך הבמה המיוחדת ש'דרשו' מספק לו.
"כששמעתי מהרב אורנשטיין וממגידי השיעורים האחרים על כך שאנשים מזהים אותם בכל מקום, וגם במדינות רחוקות ברחבי העולם, כי הפנים שלהם מוכרות כל כך מהשיעורים שהם מוסרים ב'דרשו', הרגשתי שאני סוגר מעגל. במקום כל אותם מפורסמים גויים חסרי תוכן אמתי שהייתי מפרסם אותם פעם ומביא אותם אל המסך, היום אני עושה את אותו דבר אבל בצד של הקדושה, כחלק ממערך אדיר של זיכוי הרבים".
ואווווווו הכתבה ריגשה ברמות מלך עולם אבא שלייייי
יישר כח גדול
אתה מזכה את הרבים. כמובן יישר כח לארגון.
הצעה לי אליכם, אולי מדי פעם תעשו מפגש בין הלומדים למלמדים באינטרנט. למעמד סיום הש"ס לא היו מספיק כרטיסים. עדיף במקום זה שיעור עם הרב אורנשטיין