מקום בָּדוּק מחמץ שיתכן כי הוכנס לתוכו חמץ
* מי שבדק את ביתו מחמץ, ולאחר הבדיקה מצא בו חמץ – אינו צריך לשוב ולבודקו. אולם, אם ילד נכנס לאחד מחדרי הבית וחמץ בידו, צריך לשוב ולבדוק את החדר שהילד נכנס לתוכו, כיון שהוא עלול להטמין את החמץ בחדר. ואם לאחר שהילד נכנס עם החמץ לחדר, נמצאו בחדר פירורי חמץ – הואיל ודרכו של ילד לאכול את החמץ שבידו, יש להניח שאלו הם פירורים שנותרו לאחר שאכל את החמץ, ואם כבר 'ביטל' את החמץ שברשותו, אין צורך לבדוק את החדר שנית. וכמו כן, אם מדובר בילד הגיע לגיל 'חינוך', והוא אומר שלא הותיר את החמץ בחדר – אין צורך לבדוק שנית.
* חדר שנבדק מחמץ כדין, וילד הכניס לתוכו חמץ, ובדקו ומצאו בבית חמץ זהה לזה שהוכנס לתוכו, אך לא ידוע בוודאות כי מדובר באותה הככר – לדעת השולחן ערוך, אנו מניחים שזהו אותו החמץ, אולם, לדעת הרמ"א, רק כשביטל את החמץ ניתן להקל על סמך הנחה זו.
* מי שבדק את ביתו מחמץ כדין, ונותר ברשותו חמץ, והניחו במקום מסוים, ולאחר מכן מצאו במקום אחר, ואינו מזהה בוודאות כי מדובר באותו החמץ – אם ביטל את החמץ שברשותו, אינו צריך לחזור ולבדוק. אך אם מצא את החמץ במקום שבו הניחו, אלא שמצא יותר ממה שהניח, צריך לבדוק את הבית שנית.
דיני ביעור חמץ בפקדונות ובמניות וכדומה
* ישראל המאחסן ברשותו חמץ של גוי והוא מופקד על שמירתו, עליו להשיבו לבעליו לפני הפסח. ובמידה ואין באפשרותו לעשות כן – ימכור את המחסן שבו מונח החמץ לבעלי החמץ.
* ישראל שקיבל פקדון חמץ מהגוי ללא אחריות לשמירתו, לפני הפסח – אינו חייב להוציאו מרשותו למשך ימי הפסח; אך אם החמץ מונח במקום שהוא עשוי לשהות בו במהלך ימי הפסח – עליו להעמיד בפניו מחיצה, לתזכורת, שלא יטעה ויאכלנו בפסח. ולמרות שכל איסורי האכילה וההנאה שבתורה מותר להחזיקם בבית אף ללא העמדת מחיצה בפניהם; בחמץ הצריכו מחיצה, מפני שהאדם רגיל באכילתו בשאר ימות השנה, ועלול לטעות בקלוּת ולאוכלו. והצריכו מחיצה אף בחמץ הטעון בישול או אפייה, ולא הקלו על סמך השערה כי עד לסיום הבישול או האפייה ייזכר באיסור החמץ.
* ישראל שהפקיד את חמצו בידי אחֵר, בין גוי ובין ישראל – עובר ב'בל יֵראה' ו'בל יִמָּצא'. והנפקד – אם ישראל הוא, וקיבל עליו אחריות לשמירתו, עובר אף הוא בבל יראה ובל ימצא.
* ישראל המחזיק במניות של חברה המנוהלת בידי גויים, אשר מחזיקה ברשותה חמץ בפסח – נחלקו הפוסקים אם הוא נחשב כבעלי החמץ.
* מותר לחברת ביטוח לבטח מוצרי חמץ של גויים גם במהלך הפסח, כיון שאין לחברה כל בעלות או אחריות על החמץ, כי אם התחייבות לשלם את דמי החמץ לבעליו במקרה ויינזק או יאבד.
* גוי שנכנס לבית ישראל בפסח וחמצו בידו – אף שהישראל רואה את החמץ של הגוי ברשותו, אין בכך איסור; ומותר אף לאפשר לגוי לאכול את החמץ בביתו.
* ישראל שנקלע בפסח למקום שיש בו גויים (או יהודים חלילה) האוכלים חמץ – אסור לו לאכול עמהם בשולחן אחד.