שאלה מעניינת, אחת מני רבות, התעוררה בעקבות הפגנת יוצאי אתיופיה לפני מספר שבועות, שיצרה כזכור פקקי התנועה רבים. וכך סיפר מגיד המישרים הגאון רבי שלמה לוינשטיין בשיעורו:
באחת החתונות שהתקיימה באותו ערב, נתקע הרכב של התזמורת בפקק ובושש מלהגיע, בעוד באולם הסמוך בו התקיימה חתונה נוספת, יצאו אנשי התזמורת מוקדם יותר, וכך הספיקו להגיע מבעוד מועד.
מששמע בעל השמחה השכן על המצב העגום השורר באולם הסמוך, נגע ללבו צערם של החתן והכלה, ואז צץ במוחו רעיון נפלא – מדוע שהתזמורת בשמחה שלו, לא תוכל להישמע גם באולם השני? וממחשבה למעשה, עד מהרה נמשכו חוטים בין שני האולמות, ומערכת ההגברה באולם השני החלה להשמיע גם היא את נגינת התזמורת שבאולם הראשון, וכך רקדו באי שתי החתונות לקול אותם צלילים ואותם שירים, והשמחה היתה שלימה.
והנה באמצע החתונה הגיע ראש הישיבה של החתן לאולם הראשון, כאשר מיד עם בואו החלה התזמורת לפצוח בניגון המקובל "ימים על ימי מלך תוסיף". בדיוק באותו רגע באולם השני, נכנס דודו הזקן של החתן והחל לרקוד עמו במרכז מעגל הריקודים. ואז, כאשר שמע את התזמורת פוצחת בניגון "ימים על ימי מלך", התרגשותו לא ידעה גבול… הוא היה סבור כי הניגון מושר לכבודו, ולא ידע על כל מה שהתרחש, וכי הניגונים המושמעים באולם זה הם של התזמורת מהאולם הסמוך.
אולם לטעות המשעשעת הזאת היתה השלכה רצינית… הדוד הזקן, שהיה נרגש כולו, יצא מגדרו, ובמקום לתת צ'ק על סך 500 שקלים כהרגלו, כמתנת נישואין לאחיינו, רשם צ'ק על סך 5000 שקלים והגישו לזוג הצעיר! החתן המופתע הבין מיד מה קרה כאן, ומה פשר הנדיבות הגדולה, ובליבו התעורר ספק – האם אכן מותר לו לקחת את הצ'ק הנכבד? והרי לאמתו של דבר השיר לא היה לכבודו של הדוד הזקן, אדרבה, הציבור שמסביב היה משועשע מכך שהדוד סבור שהשיר הוא לכבודו…
הרב לוינשטיין, שאליו פנה החתן בשאלה, ניגש לשאול בדבר את אחד מפוסקי הדור שליט"א, שהשיב לו כי אין חשש להשתמש בכסף. והנימוק? מעניין במיוחד ומעורר מחשבה: בעולם הזה, גם כבוד 'אמיתי' לכאורה, אינו אמיתי, אלא מדומה. ואם כן אין כל נפקא מינה בין כבוד שנראה אמיתי לכבוד של טעות…
מקור הסיפור הנ"ל
מאד נהניתי מהסיפור הכתוב בטוב טעם. הדבר עורר בי זכרונות מלפני למעלה כעשור. בחור הייתי בישיבת חברון, והייתי מתענג על העיון בספריו הנפלאים של הגר"י זילברשטיין שליט"א, שבהם נידונים הלכתיים מעשיים מרתקים. באחד הימים ישבתי עם ידיד, בחור תלמיד חכם, ויחד ניסינו לחשוב על שאלה הלכתית, בסגנונו המעניין של הרב זילברשטיין. ועלה מבינינו יסודו של המעשה הנ"ל.
במקור, השאלה היתה באופן אחר קצת. הרעיון לחבר את האולם השני עם התזמורת של האולם הראשון, היה של בעל האולם, והוא עשה זאת מבלי ידיעתו של בעלי השמחה ושל התזמורת שבאולם הראשון. השאלה היתה האם בעלי השמחה שבאולם השני חייבים לשלם לתזמורת (שנגנה להם מבלי ידיעתה) מדין 'נהנה' או שמא אדרבה אמרינן 'זה נהנה וזה לא חסר' (שהרי בלאו הכי הם מנגנים היום). צד נוסף אפשר להעלות אולי עליהם לשלם לבעלי השמחה שבאולם הראשון, ולהשתתף אתם בהוצאות התזמורת מפני שלמעשה גם הם נהנו מאותה התזמורת שעליה שלמו בעלי השמחה שבאולם הראשון.
עודנו מדברים, והמעשה התפתח… עלתה טענה שבאולם השני אין כאן 'נהנה' מפני שההנאה לא היתה שלימה. ומפני שכאשר שרו 'ימים' לראש הישיבה באולם הראשון, לאולם השני לא היתה כל תועלת בכך, מפני שבדיוק נכנס אז איזה דוד זקן שבכלל לא אמורים לשיר לו 'ימים'…
ואז השאלה התפתחה עוד. הדוד הזקן התרגש ומרוב שמחה כתב לזוג צ'ק על סך חמשת אלפים ש"ח. כעת השאלה היא האם מוטל על בעלי השמחה שבאולם השני לשלם מחצית מהצ'ק לחתונה שבאולם הראשון, שהרי רק בגללה קבלו באולם השני את הצ'ק המכובד…
השאלה המעניינת התפרסמה חיש קל, וכעבור כמה ימים כבר שמענו אותה מסתובבת בתור מעשה שהיה…
באותה תקופה למד אתנו בישיבת חברון אחד מהנכדים של הגר"י זילברשטיין שליט"א, והוא שטח בפניו את השאלה על צדדיה.
משמח לראות כי דברי תורה פרים ורבים, ולעולם אפשר להוסיף צדדים וצידי צדדים להגדיל תורה ולהאדירה.
יהי רצון שתזכו תמיד להרבות תורה וחסד בכלל ישראל.
בברכת התורה
מוטי