יהודי שחיתן את אחד מבניו, כיבד את כ"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמאר בסידור קידושין. אמנם, בגלל שהרבי היה בבחינת מעל הזמן, והלה רצה לערוך את החופה בזמן ולא לעכב את המוזמנים, ניגש למשמשו של הרבי ואמר לו, שאם הוא יסדר שהרבי יופיע בהדרתו בזמן הנקוב לערוך את הקידושין, יתן לו סך מאה דולר… היה זה סכום נאה באותן שנים, והמשב"ק הסכים.
ביום החתונה אמר הגבאי לרבי: אולי הפעם נזדרז להגיע לחופה בזמן? אמר לו הרבי: "בעזרת ה' אעשה כל שבידי להופיע בזמן. אמנם, החופה תתקיים בין כך רק בשעה שנקבעה לכך בשמים!"
למעשה הופיע הרבי בזמן, אלא שממש קודם החופה הבחינו שיש טעות בכתובה וצריכים לכתוב כתובה חדשה. והיות והחופה התקיימה במקום רחוק מישוב יהודי, לא היתה ברירה אחרת מלבד שאחד יסע לוויליאמסבורג ויביא כתובה אחרת. בינתיים התעכבו זמן רב, ורק כשחזר השליח ערכו את החופה.
נמצא שהגבאי קיבל את מאה הדולר שהובטחו לו, לפי שהרבי כן הגיע בזמן. ברם, החופה התקיימה בדיוק בשעה שנקבעה לכך מן השמים – כמו שאמר הרבי!
(נר לשולחן שבת בהעלותך תשע"ח מתוך 'נועם שיח')