בס"ד
הרב ישראל ליוש
"אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים… לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כ"א, א')
בפרשת השבוע מוזהרים הכהנים שלא להיטמא למתים, וביארו המפרשים שאזהרה זו היא מחמת קדושתם ומעלתם, כי משום היותם משרתי ה' היוצאים ונכנסים בביתו, מקדש שכינתו, אין ראוי להם להיטמא למתים.
בכך ביארו הרמב"ן והאור החיים מדוע הקדימה התורה את התואר 'הכהנים' לפני המתואר 'בני אהרן', ואילו בשאר הציוויים לבני אהרן, התורה כלל לא הכתירה אותם בתואר 'הכהנים', אלא קראה וצוותה לאהרן ובניו, ללא כל תואר נוסף.
אלא, התורה רצתה להדגיש שאזהרת הטהרה של הכהנים היא בעבור היותם כהני ה' ומשרתי המלך, ואילו שאר המצוות שנצטוו בהן כמו הקרבת הקרבנות, הם ציוויים מענייני הקרבנות, ולא בעבור היותם קדושים וטהורים.
לכך הזכיר הכתוב 'הכהנים', לומר כי בעבור שהם כהני ה' ומשרתי אלוקינו, עליהם להתנהג בעצמם בכבוד וגדולה, ולא להיטמאות לעולם.
***
בספור הבא שסיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, נתפעל מהסייעתא דשמיא המיוחדת לה זכו שתי משפחות כהונה, שניצלו מטומאה למת, ובכך זכו לשמור על קדושתם וטהרתם המיוחדת.
משפחת כהן המתגוררת במושב 'תפרח' בדרום הארץ, הוזמנה לשבת לשמחת משפחתית בבני ברק. הם חיפשו דירה בה יוכלו להתארח בשבת השמחה. לשם כך פנו למשפחה המתגוררת באזור השמחה, אף היא משפחת כהן, וביקשו מהם להחליף עמם דירה לשבת זו.
משפחת כהן הבני ברקית נענתה ברצון, ואף שמחה מאוד על ההצעה, כי בנם לומד בישיבה במושב 'תפרח' והנה הם יוכלו לשבות עמו בשבת המדוברת.
אך כשבשרו זאת לבנם, הוא לא התלהב כלל, כי דוקא שבת זו היא 'שבת חופשה' והוא התכוון לשבות בבית בבני ברק. אך את הנעשה אין להשיב, הם כבר הבטיחו את דירתם למשפחת כהן התפרחאית, וע"כ הסביר האב לבנו כי עליו לוותר ולהישאר בשבת ב'תפרח', ובכך יקיימו בשמחה ובהידור מצוות הכנסת אורחים.
הבן ויתר על רצונו העז לשבות עם חבריו בבני ברק, והסיכום בא על מקומו בשלום, משפחת כהן הבני ברקים ישבתו בתפרח, ומשפחת כהן התפרחאים ישבתו בבני ברק.
השבת עומדת לפרוש כנפיה, הכהנים כבר השתכנו כל אחד בדירת מארחו, והנה פונה גיס של כהן התפרחאי, שגם הוא הגיע לבני ברק לשמחה המשפחתית, ומבקש ממנו להחליף עמו את דירת האירוח שלו. 'דירת האירוח שהקצו עבורי המארחים, קטנה מידי עבור כל בני משפחתי' – אמר לו הגיס – 'למשפחתך בת ששת הנפשות היא בודאי תספיק'. 'אין בעיה' – הסכים התפרחאי – 'עלי רק לשאול את בעל הבית'. בעל הבית הסכים, הדירות הוחלפו, והכל ששו ושמחו לקראת בואה של שבת המלכה.
בליל שבת, אחד השכנים בבנין משפחת כהן בבני ברק נפטר, ומיטתו הוצאה מן הבנין רק במוצאי שבת, הנה כי כן ניצלו שתי משפחות הכהונה מלהיטמא למת בשבת!
'צאו וראו' – סיים הרב בידרמן את הסיפור – 'כי בזכות מדת הוותרנות ניצלו המשפחות מן הטומאה, הרי לו משפחת כהן הבני ברקית לא היתה מוותרת ומתעקשת להישאר בביתם, כדי שהבן יחגוג את חופשתו בביתו, היה עליהם לצאת מביתם באישון ליל. כמו"כ, אם התפרחאים לא היו מוותרים לגיס על דירתם הגדולה, גם הם היו צריכים לצאת משם בליל שבת, כי הרי גם הם כהנים…'.
נמצא, כי כאשר הם וויתרו, הם חשבו כי בזאת הם דואגים לדירה לזולתם, אך האמת היא שבוויתורם הם סידרו דירה לעצמם….