בסעיף ג' של הפתיחה (לאווין) כותב ה'חפץ חיים' כי המספר לשון הרע עובר גם על מה שנאמר "השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות", וכמבואר בחז"ל שהחיוב הוא שלא לשכוח להזהר מלשון הרע, כדי שלא ללקות בצרעת.
והנה לכאורה, בזמן הזה הרי אין נגע צרעת, ואם כן כיצד שייך איסור זה? בביאורים ומוספים של 'דרשו' מביאים בזה מדברי ה'חפץ חיים' במקום אחר, שכיון שבזמן הזה אין לנו בית מקדש וקרבנות וכהן מטהר, ואין אפשרות להיטהר מנגע הצרעת – אזי אם היה המספר לשה"ר נענש בצרעת, היה נשאר בטומאתו לעד ולא היה באפשרותו להינקות ממנה, ועל כן בזמן הזה טומאת נגע הצרעת נשארת דבוקה בנפשו, ואינה בולטת על גופו מבחוץ, או שנענש בעניות ששקולה כצרעת.
מאידך, הגר"ח קנייבסקי כתב שהאיסור אינו על חלות הטומאה של הצרעת, אלא על עצם מציאות הצרעת, וזה שייך גם בזמן הזה, ואילו היינו יודעים על כהן מיוחס היה יכול לטמא גם בזמן הזה. ואכן, הגר"י זילברשטיין הביא כי גם בזמננו שייך עונש צרעת על דיבור לשון הרע, וזאת על פי המסופר על הגר"מ פיינשטיין, שהעיר לתלמידו על פצע שהיה לו בידו שזהו נגע צרעת שבא לו על שדיבר לשון הרע.
לאו נוסף שמונה ה'חפץ חיים', שעליו עוברים הן המספר והן המקבל, הוא הלאו של 'לפני עור לא תתן מכשול', שכן הן המספר והן המקבל, כל אחד נותן מכשול לפני חברו. ב'ביאורים ומוספים' מציינים פרט מעשי ונחוץ מאוד העולה מהדברים הללו, וכן כותב ה'חפץ חיים' במקום אחר, שבאופנים שמותר לאדם לשמוע לשון הרע, וכגון שמברר אצל חברו על אדם אחר לתועלת, משום שרוצה להעסיקו או לצורך שידוך וכדומה – חייב הוא להודיע לו שהוא מברר אצלו לתועלת, שאם לא כן, הוא עובר על של 'לפני עור', משום שמכשיל את חברו בסיפור לשון הרע ללא כוונת תועלת. שהרי זהו אחד התנאים להתיר סיפור לשון הרע לתועלת – שהמספר באמת יכוון לתועלת.
בסוף דבריו בסעיף זה כותב ה'חפץ חיים', כי צריך להזהר מאוד מלשבת בחבורות של מספרי לשון הרע, כי למעלה נכתבים כולם בשם "חבורת רשע", וכפי שנאמר בצוואת רבי אליעזר הגדול לבנו הורקנוס. וב'ביאורים ומוספים' מביאים עוד מדברי ה'חפץ חיים' בספר שמירת הלשון, שלפי מה שאנו רואים בימינו שאיסור לשון הרע נפרץ מאוד – ראוי אף לכל מי שיראת ה' נגעה בלבו שלא לשבת בכלל בחבורת אנשים אם לא שמכירם שהם נזהרים מדיבורים אסורים, כי על פי רוב מצוי מאוד שעל ידי קיבוץ האנשים הם באים לידי לשון הרע ורכילות ודיבורים אסורים.
ובמקום אחר כותב ה'חפץ חיים עוד, כי יש להימנע מלשבת באספת אנשים – אפילו כשהם מספרים בשבחי גדולי הדור! משום שכמעט לא ימלט שלא יבואו לידי לשון הרע. והוסיף, שלשון הרע על אנשים גדולים חמור יותר, כי הקב"ה תובע את עלבונם.