אחד מראשי המוסדות הגדולים בארץ, הגיע אל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א עם כמה נגידים המסייעים בכספם להחזיק את המוסדות, וביקשו שרבינו יברך אותם. רבינו אכן שמע את אשר על ליבם, והעניק לכל אחד את מהם הברכה, תוך שהוא מורה לכל אחד במה להתחזק.
לפתע הבחין רבינו כי בסמוך עומד יהודי עם מצלמה מיוחדת ומצלם אותו עם התורמים.
רבינו סימן לו בידו שיפסיק, כי אינו מרוצה מזה [וכידוע שמקפיד על זה מאוד, ופעם התבטא גיס רבינו, הגאון ר"י זילברשטין על כך, כי דווקא היהודי שהכי מקפיד שלא יצלמו אותו, יש ממנו יותר תמונות מכל הרבנים, כי משמים סיבבו שהכל רוצים לראות פניו ולשמור דיוקנו].
הצלם כמובן הפסיק. אבל למנהל המוסד היה אכפת, כי הנדיבים רצו מאוד תמונה למזכרת עם רבינו. הוא הרגיש כי האירוע אינו מושלם אם אין תמונה, וניגש לרבינו וביקש לשאול שאלה:
"מסופר על מרן החזון איש, שהגיע פעם לבחון נערים צעירים בישיבת תפארת ציון בבני ברק, ובצאתו ביקשה ממנו ההנהלה שיואיל לעמוד רגע כדי שיוכלו לצלם אותו על רקע בנין הישיבה ולצידו התלמידים, כדי שיראו אח"כ לתורמים ונדיבי עם כי הנה מרן החזון איש בא לישיבה, וככה הישיבה תוכל להתקיים יותר טוב בגשמיות. החזון איש הסכים, ואכן התמונה הזו מפורסמת שהוא על עומד מדרגות הישיבה ברחוב ירושלים בבני ברק מסובב בתלמידים".
רבינו שליט"א אישר שהסיפור נכון.
שאל מנהל המוסד: "מה אני שונה ממנהלי 'תפארת ציון'? אם החזון איש הסכים שהם יצלמו אותו, מדוע לי הרב לא מתיר שאצלם? והרי תהיה מזה תועלת גדולה לתלמידים?"
רבינו שליט"א השיב לו על אתר: "אני לא החזון איש, בתמונה שלי אין כל תועלת!"
שאל מנהל המוסד: "והלא הנדיבים שהבאתי רוצים מאוד, ואני יודע שתהיה תועלת?"
ענה רבינו בענווה ובלי להתפעל: "בגלל שהנדיבים שלך משונים, ומשום מה רוצים תמונה שלי, לכן אתיר? יש ענין שלא יצלמו בן אדם!"
כשיצאו, התפעלו הנדיבים מעוצמת הפשטות של רבינו, שבאמת הוא סבור ובטוח בכל ליבו שהתמונה שלו לא מענינת אף אחד, והבטיחו להכפיל את התרומה…
(דברי שיח בשלח תשע"ח)