אל רבינו הגיע השבוע מהצפון אחד מתלמידיו.
"רבי" אמר התלמיד. הנני זקוק לברכה מיוחדת הפעם. בני הילד, נסע בהסעה פרטית בדרכו לתלמוד תורה, אלא שבדרכם עצר אותו שוטר וקנס את הנהג בסכום גבוה על עבירת תנועה שביצע, בגין הילד. ואבקש ברכה שהענין יסתדר בקלות.
רבינו לא מיהר לברך אלא שאל אותו: איזה עבירה בדיוק עבר הבן שלך?
ענה התלמיד, שבנו לא היה חגור כראוי. הגיב רבינו, נו, אכן נהג שלא כהוגן. רבינו הרהר לרגע, והסכים לברך בהצלחה, לא לפני שהוסיף שיש להזהר.
כשיצא סיפר רבינו:
לפני שנים רבות נסענו עם אבא ז"ל באוטו, והנהג נסע שלא כחוק, אבא ביקש מיד לרדת באמצע הדרך, הוא אמר שזה מסוכן לנסוע עם נהג שעובר על חוקי התנועה. ואכן ירדנו באמצע הדרך ולא הסכים להמשיך איתו.
בפעם אחרת דיבר רבינו עוד דברים בזה, וכך אמר:
יש ויכוח האם על חוקי המדינה ניתן לומר דינא דמלכותא דינא או שלא. זה לא ויכוח חדש, אבל זה ברור כי חוקים שהם של סברא שעושים לטובת הסדר והשמירה על האנשים, בודאי שחייבים לשמור על זה, הרי כבר חז"ל אמרו אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. כך גם לגבי חוקי התנועה בכבישים, הרי הם נתייסדו לטובת האנשים ובודאי חייבים לשמור על זה ולקיים אותם! בודאי מי שלא זהיר בזה הוא נוהג שלא כדין, ויש מקרים שהוא רודף וצריך למסור על כך.
(יצחק גולדשטוף. מתוך עלון "דברי שי"ח". גליון מס. 304 – פרשת וירא תשע"ט)