סיפור נפלא על מרן החזון איש זי"ע ממנו נלמד על חובת מידת הכרת הטוב. את הסיפור סיפר לאחרונה הגה"ח רבי מנשה ישראל רייזמן שליט"א באחד משיעוריו הנודעים, כפי שפורסם בגיליון 'אסדר לסעודתא' ע"פ הספר 'אנא עבדא':
מרן החזון איש היה יוצא בכל בוקר לשאוף אויר בחוץ. ליווה אותו רבי שמואל צבי קובלסקי שהיה מבני ביתו ונאמניו. יום אחד ניגש ילד אל החזון איש ושאל 'מה השעה'… רבי שמואל צבי הסתכל מיד על שעונו ואמר לילד את השעה, החזו"א הקפיד עליו, 'הילד שאל אותי ולא אותך, רציתי לעיין בשעון שלי ולומר לו, והנה חטפת לי את המצוה'…
בהמשך רחוב עזרא היו פרדסים גדולים באותם הימים, היה זה ביום חורפי והחזון איש הלך עם רבי שמואל צבי והתרחק מביתו די רחוק עד קרוב לרמת גן דהיום. לפתע, התקשרו השמים בעבים וירדו גשמים עזים. המה לא יצאו עם בגדים מוכנים לכך, באותם הימים היה זה מקום 'רחוק מהישוב', לא היה להם גג לראשם, ועמדו כך אין אונים וירדו עליהם גשמי זלעפות.
לפתע עצר לידם נהג משאית ואמר שהוא נוסע כעת לתוך העיר בני ברק, הוא מזמין אותם להיכנס למשאית שיהיה להם יותר קל ללכת הביתה בתוך גשם כזה.
הנהג פתח את הדלת כדי לדבר איתם, ובינתיים ירדו גשמים חזקים, והחזון איש החל ליישב את דעתו ושאל את הנהג האם הוא שכיר או אם הוא עצמו בעל הרכב, כי כשהם יעלו על הרכב, נמצא שהוא משתמש ביותר דלק, וצריך לברר אם יש רשות מבעל המשאית לכך. הנהג השיב לחזון איש שהוא עצמו בעל המשאית ואינו צריך לדאוג כלל.
החזון איש אמר לרבי שמואל 'תעלה אתה ואחר כך אני יעלה'. אמנם ליד הנהג היה מקום רק לאדם אחד, והשני היה צריך להיכנס מאחורה במקום המשאות, שמעליו היה פרוס ברזנט שמגן מהגשם. החזון איש אמר לרבי שמואל צבי, אתה תשב ליד הנהג ואני ייכנס מאחורה אל מקום המשאות. רבי שמואל צבי לא היה יכול להבין את הדבר הזה, ודחק במרן החזו"א שהוא ישב אצל הנהג והוא הבחור הצעיר יסתדר כבר מאחורה…
עד שהסביר לו החזו"א, הנה אני הייתי צריך לצאת לטייל מעט, ואתה התלווית עמי, אין זה ממידות הטובות שאני אשב לי בנוח ליד הנהג, ואתה תתקמט במקום המשאות, והרי כל עיקר הטיול הזה לא היה אלא בעבורי, אני הוא זה שהכנסתי אותך לבעיה הזו, ואין זה מדרך ארץ שמי שהתחיל את הענין ישב לו בנוח, וזה שנצטרף אליו, ישב מאחורה אצל המשאות…
לא היתה לו ברירה לרבי שמואל צבי, רק להסכים לדבריו. והחלו לנסוע חזרה לבני ברק באופן הזה, כרצון החזון איש. אך כשעמדו בשערי בני ברק ביקש החזו"א שיעצור ויחליפו את מקומותיהם, שאם תושבי בני ברק יראו את הבחור שהוא יושב לו מקדימה אצל הנהג, ונתן לחזו"א לשבת מאחורה, לא יוכל למצוא שידוך בכל בני ברק…
לאחר שהגיע הנהג לבית החזון איש, אמר לנהג 'הריני רוצה להכיר לך טובה על החסד אשר עשית עמדי, במה אוכל להיטיב עמך?' השיב הנהג בתמימות, ברוך ה' יש לי בית וילדים ופרנסה טובה, אם הרבי רוצה להיטיב עמי, שיברכני ברכה שאזכה לחברותא טובה בלימוד התורה. החזו"א ביקש ממנו את הפרטים, וסידר לו חברותא את הג"מ רבי שלמה ברמן זצ"ל שלימים היה חתנו של ה'קהילות יעקב'. ולבד מזאת אמר לו החזו"א, היות ואני הולך לטייל כל יום, אם תרצה, תוכל להתלוות עמי ואני ואתה נלמד בחברותא…
ומאותו יום למדו החזו"א והנהג עמודי גמרא בעל פה, וגם למדו 'שער הגמול' להרמב"ן בעל פה עם אותו הנהג… לאחר חצי שנה שאל אותו החזו"א 'האם כבר הכרתי לך טובה על אותה נסיעה במשאית ביום הגשם'?…
כך במקום לברכו בברכת חברותא, לא הסתפק במועט, אלא עשה השתדלות, הן לסדר לו את רבי שלמ'קה ברמן כחברותא, והן ללמוד עמו לבדו בחברותא חצי שנה…