"לא הביט און ביעקב" (כג כא)
ירדתי ל'כביש השחור', בתחילת בני ברק, לנסוע באוטובוס לישיבה בחדרה. פניתי ימינה, לתחנות האוטובוס. יש שם מזנון, ואחד ממקבצי הנדבות שקד שם על מצוות ארבע כוסות דרך חירות, כוסות עראק גדושות. עבר שם אדם, והפטיר "תגיד, בשביל זה אתה אוסף כל היום?!"…
נתן בו השיכור עיניים חכליליות מיין, ורטן: "ראו נא ראו! הקדוש ברוך הוא נותן לי כבר שבעים ושתים שנה, ומעולם לא שאל מה אני עושה עם הכסף. ואתה נותן חצי שקל וכבר דורש דין וחשבון?!"…
****
רבי יהונתן אייבשיץ התפלא: עלה אליו קצב לשאול שאלה. רכש שור בכסף מלא, והנה סירכה בריאה. עיין, ולא מצא מקום להתיר. קיבל הקצב את הדין. הפסיד חמש מאות גילדן עוברים לסוחר, וימכור את הבשר לגוי במחיר אפסי.
למחרת הגיע הקצב לדין תורה בפני הרב. הסתכסך עם פלוני בסכום של עשרים גילדן. שמע הרב טענות הצדדים, והכריע לטובת השני. על הקצב לשלם.
ואז פער פה, תצילנה האזניים: אחת מן השתים, או שהרב בור ועם הארץ, אינו יודע לפסוק וטועה בדבר משנה, או שמשוחד הוא ומטה את הדין. את כל העיר יבעיר, את כל הקהל יקומם!
והרב עומד ותוהה: אמש הודיעו שהפסיד חמש מאות גילדן, סבר וקיבל. היום בשביל עשרים, הופך עולמות?!
והבין: לא על הפסד הכסף מזדעק. הן יהודי מאמין הוא, ומציית לדין תורה. אבל חורה לו שהשני מרוויח…
הקנאה היא הראשונה מהדברים המוציאים את האדם מן העולם (אבות פ"ד מכ"א). כה נוקב המשל: "אומרים לחמור טול כור של חיטים ונחתוך ראשך? אומרים לאדם: טול ככר ורד לשאול?" (ספרי בהעלותך, לז). וכאן, 'לקינו בכפלים': אנו רוצים בכיכר של הזולת. אותו אין אנו משיגים ולשאול אנו יורדים. שהקנאה, מוציאתנו מן העולם! אבל, למעשה, לקינו פי שלושה. כי אין בכלל מה לקנא בזולת!
ונסביר. הכתוב אומר: "לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו, וכל אשר לרעך" (שמות כ, יד). ונשאלת השאלה: אם בסוף כלל הכתוב: "וכל אשר לרעך", מדוע פרט בתחילה את ביתו ואשתו, שורו וחמורו?
אלא, אדם מתגורר עם אשתו ועשרה ילדיו בשלושה חדרים, צפוף עד מחנק, ועובר ליד וילה, רואה מעבר למדשאות את הבית הענק, זוג הורים ושני ילדים בעשרה חדרים והעיניים יוצאות.
"רגע, האם אתה יודע ששלום הבית שם מעורער והוא חווה גיהנום?"
"לא ידעתי, מי סיפר לך?"
"גם אני לא יודע, אבל אולי, ואין מה לקנא בו".
"היית רוצה להתחלף איתו, כולל האולקוס והאבנים בכליות?"
"ואתה יודע שהוא מסובך בשוק האפור?"
"אז מאיפה אתה יודע שכדאי לקנא בו?!
"שיש במה?!"
אל תלטוש עין רק לבית, לחמור ולרכב, לאשה או לעוזרות הבית. זה הולך רק קומפלט, עסקת חבילה, "וכל אשר לרעך", ויש הפתעות. אתה מוכן?
לא, מוטב שאשאר בשלי…
מסופר, שאדם המתין בתור, להכנס אל ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר זצ"ל. שם לב לתופעה מקוממת: העניים נכנסים, מגישים את הפתקה בצירוף פרוטותיהם, מתברכים ויוצאים מיד. העשירים שנכנסים עם סכומים נכבדים מעוכבים זמן רב, והרבי משוחח עמם באריכות.
חרה לו: הוא יודע שכך מנהגו של עולם. מבין הוא שכך נוהגים הרופאים, וכזה היחס בבנק. אבל פה אצל הרבי, לא היה צריך להיות כזה משוא פנים!
לא כלא את תמיהתו, ובהגיע תורו הביעה לפני הרבי.
והרבי לא הקפיד, להפך. חייך, וענה: "האמן לי, זמני יקר. יש לי מה לעשות. יש עוד כה הרבה מה ללמוד, ולהתעלות. אבל מקדיש אני זמני כדי לעזור ליהודים. לייעץ, לברך, ולהושיע כמידת יכולתי.
"מגיע עני, ושוטח את בקשתו. יודע אני מיד מה חסר לו ומה מבוקשו יועץ ומברך על אתר. נכנס עשיר, והוא מחייך וזחוח. אני שואל מה נשמע והוא עונה שברוך השם, הכל בסדר. לא חסר, ואל יחסר. אני מתחיל לשוחח עמו, ומתגלה שהכל כסות מזויפת. אתה מרים את השטיח, וכל החרקים מתגלים. שלום הבית מעורער, הצאצאים מסבים כאב לב, העסקים בסיכון, הנכסים משועבדים, כמה יש לייעץ וכמה לברך.
"אבל, תבין, לוקח זמן עד שמגלים שגם העשיר הוא עני"…
אז יש במי לקנא?!
(לקט מתוך הספר 'והגדת' יום כיפור)