אליעזר (לייזר) רוט
לקראת ימי הרחמים והסליחות, פנינו לגבאי הצדקה ופעיל הקירוב רבי יוחנן בריזל, שבמשך עשרות שנים קירב לב בנים על אבותם באוקראינה ובמקומות נוספים בעולם, וביקשנו לשמוע ממנו סיפורים על יהודים מיוחדים
אני זוכר מקרה מפעים ומדהים. היה זה בעיר טרנופול. שם מצאנו יהודי אחד, שמשך יותר מחמישים שנה הוא שמר תורה ומצוות בסתר, לבדו, בלי אף אחד.
"הגעתי אליו הביתה וראיתי אותו יושב עם טלית ותפילין שהיו לו עוד מלפני תחילת העידן הקומוניסטי. היה לו סידור, היו לו מחזורי תפילה, ועוד כמה ספרי קודש בודדים.
"היהודי הזה, ר' זושא, היה כבן ארבעים כשירד מסך הברזל הקומוניסטי. הוא היה יהודי חסידי שורשי, כמדומני שהוא השתייך לחצר הקודש טשורטקוב, ובמשך עשרות שנים שמר לבד על התורה ומצוות מתחת לעין של הבולשת של המשטר הבולשביקי.
"כשאנחנו הגענו לשם הוא כבר היה בן למעלה מ-90, אולי אפילו 95. הוא לא בא לבית הכנסת בגלל גילו המופלג, אבל היה יושב בבית קרוב לחצי יום מעוטר בתפילין ועטוף בטלית, מתפלל, לומד, ומקיים אורח חיים יהודי לכל דבר. הוא אפילו הקפיד לחגור את עצמו בגארטל לפני התפילה, וסיפר לי שלאורך שנים הוא לומד 'אור החיים' הקדוש מדי יום חמישי בערב, כפי שהורגל לפני המשטר הקומוניסטי, להשתתף בשיעור 'אור החיים' מדי 'ליל שישי'.
"אותו ר' זישא סיפר לי שהוא לא אכל בשר כבר למעלה מחמישים שנה, כי לא היה לו בשר כשר. כמובן שהשתדלתי לדאוג לו ומאז הייתי משתדל מאוד לשלוח לו בשר כשר לפני כל חג.
"אבל אז נכונה לי הפתעה מאוד מאכזבת. כשהתקרב יום כיפור, הבנתי שר' זישא הצדיק, מתכונן להגיע לבית הכנסת במכונית. יש לו מישהו שיקח אותו ברכב, כי בגילו המתקדם הוא לא יכול לצעוד רגלית.
"אני לקחתי את זה מאוד קשה. יהודי ששמר ככה על המסורת כל כך הרבה שנים, יסע ברכב ביום כיפור? איך זה ייתכן?".
"דיברתי על זה עם אחד הרבנים שליוו את הפרויקט שלנו, והוא אמר לי שזה מאוד פשוט: "הוא זוכר את ההלכות של סוס ועגלה, והוא יודע שאסור לרכב על סוס ועגלה בשבת וביום כיפור. אבל כשהוא היה בסביבה יהודית, עוד לא היו מכוניות באוקראינה, איך הוא אמור לדעת שאסור לנסוע ברכב?".
"אותו רב אמר לי להיות מאוד זהיר עם ר' זושא, ולא לגרום לו צער גדול על ידי כך שאגלה לו שנסיעה ברכב היא חילול שבת וחג. בוודאי שצריכים להגיד ולהפריש אותו מאיסור, אבל צריכים לעשות את זה בחכמה גדולה ולא בצורה שתגרום לו עגמת נפש חלילה, וכך עשינו.
"הוא היה אדם בודד ר' זושא , היו לו שני בנים אם אני זוכר נכון, אבל עם נפילת מסך הברזל שניהם היגרו לגרמניה. זה מאוד ציער אותו, אבל לא היתה לו השפעה עליהם. החינוך הקומוניסטי שקיבלו בבית הספר, היה חזק יותר מהערכים שניסה להחדיר בהם. מולו היה כל המערך הענק של גוש "המדינות הסובייטיות", כל הסביבה והחברים שלהם היו כולם גויים או יהודים רחוקים מתורה ומצוות. אחרי כמה שנים הוא הלך לבית עולמו וב"ה הצלחנו לדאוג לכך שהוא יובא לקבר ישראל כדת וכדין. אין לי ספק שהוא הגן על הדור כולו, כיהודי ששמר תורה ומצוות לבד, לבד, בסתר, תוך שהוא מסכן את עצמו עד מאוד".
**
"עכשיו מגיע חודש אלול", "אומר הרב בריזל, "זה חודש של 'אני לדודי ודודי לי'. צריכים להתחזק, צריכים לחזור בתשובה, לכפר על העבר.
"אבל אני חושב, שמי שרוצה שלהתחזקות שלו יהיה באמת קיום, שידאג לדבר אחד עיקרי, להימצא בחברה טובה. לדאוג שהחברים שהוא מוקף בהם יהיו יראי שמים, אנשים בעלי מידות, אנשים שהתורה חשובה להם ונמצאת בראש מעייניהם.
"זאת הקבלה הכי טובה שיהודי יכול לקבל על עצמו. להתרחק מחברים רעים, להתחבר לחברים טובים, ולזכור שגם כשאין לו חברים, הקב"ה נמצא איתו, וצריכים לשמוע בקולו ולציית להוראותיו בכל עת ובכל מצב, גם אם אתה נמצא לבד לבד וכבר חמישים שנה לא זכית לראות עוד יהודי שמניח תפילין ושומר שבת.
(מתוך כתבה נרחבת בגליון 'לקראת שבת' שופטים)