תמיד, לפני הקידוש בליל הסדר, היה אדוני אבי מורי ורבי ה"תפארת יחזקאל" זצ"ל מזכיר את דברי קדשו של מרן החיד"א הקדוש זצ"ל ("חומת אנך" מטות ב) בבאור הכתוב: "לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל, ג), שפרש מורנו הרב רבי חיים ויטאל זצ"ל בשם רבי שמעון טירנו זצ"ל, שישגיח האדם שלא יעשה דבריו חולין, כי כל דיבור אם טוב ואם רע פועל בעולמות העליונים לטוב או למוטב, ובורא סנגורים או קטגורים.
וכתב מרן החיד"א זצ"ל שאין לתמוה איך הדיבור כאן פועל גדולות ונצורות במרום. שהלא נראה שהיין הסתום וחתום בחבית במרתף, מתנועע בעצמו בדריכת הענבים, אף שהגת רחוקה מאוד, "וזה ניכר ונודע" [עד ג' שנים ושם כתב עניין זה בשם ה"תולדות יעקב יוסף" זצ"ל, ששמע מפי בנו הצדיק רבי ישראל נחמן זצ"ל], כך גם הדיבור כאן מעורר בעולמות העליונים. ולפיכך: "לא יחל דברו ככל היוצא", ראשי תבות [עם הכולל] גימטריא "יין".
לכן, אמר אבי זצ"ל, תקנו ברכות רבות על היין. לדעת שהברכה פועלת במרום גדולות ונצורות. ובפסח, שנצטוינו על "פה סח", סיפור יציאת מצרים שכל המרבה בו משובח, תקנו לנו ארבע כוסות, להדגיש ביותר לקח זה, שדורכים את היין פה והוא מתנועע שם!
בנוסף לאמירת ההגדה, היה אבי זצ"ל כמעיין המתגבר בפרושים ובאורים על ההגדה וניסי יציאת מצרים. אבל בכל שנה חזר על אמרה זו, כהקדמה לכל מה שיאמר, לדעת עד כמה הדיבור פועל.
בשעתו למדתי בתלמוד תורה דושינסקיא בירושלים. התלמידים רובם ככולם בני עניים שמהם תצא תורה, והדחק היה רב. יום אחד ביקר נדיב בתלמוד תורה, התעניין, וסיפרו לו שהתלמידים אינם יוצאים מארבע אמות של הלכה. לא היה מושג של טיול. גם לא היה מהיכן לממן. החליט לממן בל"ג בעומר טיול ליקב בראשון לציון. כדי לקבל מושג, כאילו היו מודיעים לתלמידי ה'חיידר' שיוצאים לטיול בחוץ לארץ!
יצאנו בשיירה של ששה אוטובוסים, לרוב הילדים היתה זו היציאה הראשונה בחייהם מירושלים. והדרך ארוכה כל כך, למי שזוכר: חניה בהר טוב, ודרך רמלה וצפונה עד זכרון יעקב, ובדרך רואים את הים הגדול, יום של חויה! הגענו, ומנהל היקב בכבודו ובעצמו הדריך אותנו. ראינו את הסרט הנע, איך ח"י בקבוקים בשורה מתמלאים ללא מגע יד אדם, וזרוע מתכת יורדת ופוקקת אותם. פלאי פלאות, בתום הסיור שאל: "יש למישהו שאלות?!"
כבן אחת עשרה הייתי. שאלתי: "האם מוכרת לכבודו התופעה, שכאשר דורכים את הענבים, מתנועע היין שבחביות?!"
אני זוכר שלצידי עמד חבר טוב, כיום הוא מרביץ תורה נודע, התחלחל לשמע השאלה . "אהרלה", לחש בחרדה, "וואס פערגסטו אזא נארישקייט!" מה אתה שואל כזו שטות?!
גם מנהל היקב נרעש. קרא בקול: "מה?! מהיכן אתה יודע?!"
כל העיניים נתלו בי. אמרתי: "כך מספר אבי, בשם החיד"א!"
"החידא?! " תמה המנהל. בשבילו זו חידה. "מה זה?"
סיפרו שהיה רב גדול, חי לפני כמאתיים שנה וחיבר עשרות ספרים, ושמו היה חיים יוסף דוד אזולאי, ראשי תיבות חיד"א.
אמר: "כך?! בכל שנה, כשהיין החדש תוסס, אנו שומעים תסיסה במכלי הענק בהם מתיישנים היינות משנים עברו. היתה זו תעלומה לגבינו, ויגענו מוחנו לחקור אותה. ואתה אומר שהתופעה ידועה. האם הרב ההוא כותב גם את סיבתה?!"
אמרתי: "כן, כדי שנדע שדיבור כאן פועל שם"…
כמה התפעל! כאות הוקרה לחידה שנפתרה הורה להעניק בקבוק יין לכל ילד. העלו שני ארגזים לכל אוטובוס…
אשר בחר בנו מכל עם
באחרית ימיו היה אדוני אבי מורי ורבי הגאון הצדיק ה"תפארת יחזקאל" זצ"ל מסובל בייסורים קשים ומרים. בחודש ניסן, חודש פטירתו, אושפז בבית החולים. שכב על ערש דווי והתייסר נוראות. התחנן בפני רופאו המסור, פרופסור רקובר, שישחררו לליל הסדר כדי שיוכל לקיים מצות "והגדת לבנך", אבל הפרופסור הודיע שזה לא בא בחשבון במצבו הקשה וחולשתו הנוראה.
ברם, הפרופסור נוכח שהצער על כך מזיק לו יותר, ראה שהדבר בנפשו, ושחררו. שעה קלה לפני כניסת החג הגיע לביתו בכסא גלגלים כשהוא באפיסת כוחות. קשה היה להאמין שבמצב כזה יוכל לשבת ליד השולחן, ומי מדבר על עריכת הסדר. אבל אין דבר העומד בפני הרצון. בכוחות על אנושיים לבש את הקיטל, וחגר שארית כוחותיו לקרוא בקול גדול: "קדש"! ועכשיו, ינוח שעה קלה ויאזור כח להמשיך…
אך לא, מיד אחז הגביע בידו והחל לקדש במתיקות ובדבקות, כדרכו בקודש. ובהגיעו למילים "אשר בחר בנו מכל עם, ורוממנו מכל לשון" פרץ בבכי נרגש, כדרכו מימים ימימה ויותר, עד שכל הנוכחים בכו אתו, כולל האחות הראשית במחלקה שבקשה מהפרופסור להתלוות אליו ולהשגיח עליו, כי מצבו גבל בפיקוח נפש. וקווי ה' יחליפו כח, בתוקף חולשתו הנוראה וייסוריו העצומים ניהל את הסדר בהתלהבות ורגש עז, והתאמץ לאכול את ה"כזית" מצוה בהידור. אנו ראינו שהוא אוכל בקושי ובמסירות נפש. האחות ידעה כמה קשה לו וכמעט מן הנמנע. התפעלה כל כך עד שהתחזקה, ונשאה לבן תורה ירא שמים, ובנתה בית נאמן בישראל!
(מתוך הגדה של פסח 'מקרבן לתורה')