דקה מתוקה על העמוד היומי: המבשל
מדי יום שישי נכנס היה כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זי"ע אל המטבח שבביתו, אם במעון הקודש בבני־ברק ואם בנווה הטוהר בצפת, ומתחיל במלאכת בישול הדגים בסילודין. אל עבודת הבישול – מפסגות עבודת הקודש במהלך סדר יומו המופלא של הרבי – קדמה היציאה אל חנות הדגים לשם בחירה מקודשת של דגים, בחירה שארכה דקות ארוכות מתוך התבוננות בערפילי טוהר.
הכנת הדגים, שטיפתם ונקיונם, מליחתם, טיגון הבצל ובישולם – כל אלה נעשו בסילודין, תוך כדי שנעימות של קודש מתנגנות מפיו של הרבי. הנכד או המשמש בקודש שהיה מסייע בקילוף הירקות, היה יודע את המספר המדויק של הירקות אשר הרבי זקוק להם על פי כוונותיו הנסתרות: שלושה גזרים ושלושה בצלים. תו לא.
קרני הוד פניו של הרבי, קרנו כאורה של חמה בעת הכנת ובישול הדגים ורוח מיוחדת של חדוות הדעת הקיפה את המטבח באותה שעה. ידוע ידעו צאצאיו של הרבי זי"ע בהיותם ילדים, ששעת הכנת הדגים שעת הכושר היא לבקש מאביהם בקשות שונות. הם ידעו שבאותה שעה של שמחה והתרגשות, ימהר אביהם למלא את מבוקשם. כדרכו של אדם שבעת שהוא שמח בשמחה מופלאה, הוא נענה לבקשות סובביו במאור פנים.
הרבי בעצמו היה מגדיר זאת באמצעות אמרה ירושלמית עתיקת יומין: "כאשר האמא מכבסת את בגדי הילדים, הם נשארים בבית ואינם הולכים אל בית המלמד (-מדובר באותם ימי צנע בהם היה לכל ילד סט בגדים אחד, ועם כיבוס הבגדים לא יכול היה הילד לצאת מפתח הבית), ואז הם יכולים לפעול אצל האמא כל מה שהם רוצים".
בשנתיים האחרונות לחייו עלי אדמות, שנות תשס"ח ותשס"ט, נהג הרבי – מבלי שאיש מלבד משמשיו הקרובים יידע על כך – לרדת מצפת לטבריה ביום חמישי של פרשת בהעלותך, יומיים לפני "שבת בהעלותך", בה מתכנסים כלל חסידי לעלוב לשבת התוועדות באתרא קדישא מירון; להיכנס לאחת מחנויות הדגים שטבריה, העיר והכינרת, משופעת בהן ולרכוש כמות גדולה של דגים. גם רכישה זו היתה מתארכת כאשר הרבי הקדוש בחן בעיניו הטהורות את הדגים עובר לקנייתם.
משנקנו הדגים, הם הובאו אל מעון הקודש בצפת. מאות דגים. והרבי עצמו נעמד להתחיל במלאכת הקודש. משעות הערב המוקדמות של יום חמישי עד שעות הבוקר של יום השישי, עומד היה הרבי במטבח ומכין את הדגים. לנקות, להכין, לתבל ולבשל כמות מסחרית כזו של דגים, היא מלאכה קשה; הרבי הקדוש לא אבה לוותר עליה.
כך עמד לו הרועה הנאמן והכין את הדגים אותם יאכלו חסידיו ותלמידיו המהלכים בתלם הלעלובאי אותו התווה, במהלך שהותם בשבת קודש בצל קורתו של רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון. רובם המכריע של החסידים לא העלו על דל דעתם שאת הדגים הערבים אותם הם אוכלים ("היה להם טעם מיוחד במינו" – נזכרים חסידים) בישל לא אחר מאשר רבם ומאורם, הצדיק והקדוש.
כאשר אחד מנכדיו של הרבי (הרב דוד גראס שליט"א) שוחח פעם עם סביו הגדול על עבודת בישול הדגים, נפלט מפיו של הרבי משפט רב משמעות: "משך כל ימיי ושנותיי, מימי צעירותי עד זקנותי, עוסק הייתי בהכנתם של הדגים לכבוד שבת קודש. ומעבודה זו הגעתי להיות רבי בישראל!"
ונוראים הם הדברים. מגלים טפח ומכסים טפחיים על עבודת בישול הדגים, על גילויי אלוקות שהתגלו בסמוך לכיריים ולאש המבשלת.
(מתוך מאמרו של הרב יקותיאל יהודה גנזל ב'המבשר תורני')