שמעו נא למעשה נפלא שנגמר בכי טוב: בשבוע שעבר פר' קדושים – נשלח ע"י מנהל מוסדות חינוך בניו יארק, באחת הכיתות משמש רבות בשנים 'מלמד' שנתברך בכל מעלה ומידה טובה, ירא ושלם ובעל מידות טובות ואף נושא חן בעיני כל רואיו, והיה נראה שכאשר יגיע זמנו להיכנס לעסק השידוכין מיד 'יקפצו' עליו …
אך מה' יצא הדבר והתקשה מאוד במציאת הזיווג, וכך עברו שנים רבות, עד שהגיע כבר ל'ארבעים לבינה', וגם כבר מלאו לו מ"ו שנים תמימות ועדיין לא באה ישועתו . והנה בשנה זו – תשפ"ד, כשהגיע זמן עריכת 'אסיפת הורים' כנהוג בכל שנה, הוחלט לקיימה במוצאי שבת קודש, הבחור התחנן בפני המנהל שלא יערכו אסיפה במוצש"ק רק באחד מימות החול כנהוג עד היום, וטעמו ונימוקו עמו, שאם תתקיים ה'אסיפה' במוצש"ק, הרי ישבו כל המלמדים כשהם חבושים ב'שטריימל' ורק הוא ישב עם קאפלוטש (כובע, שלובשים בחורים גם בשבתות, ולאחר הנישואין רק בחול) לראשו, ויהא גלוי לכל העמים אשר עדיין הינו בחור זקן מופלג, וכדי בזיון וקצף… על כן שאלתו ובקשתו שיעשו את האסיפה בשאר הימים כשהכל מהלכים עם מגבעת של ימות החול, ואז ייראה כמו שאר המלמדים, נענה המנהל, שאכן יש צדק בדבריו , אך את הנעשה אין להשיב, לאחר שכבר הודיעו ופרסמו לכולם את הזמן המיועד אי אפשר להזיזו ולשנותו למועד אחר, אמנם לנוכח דבריו יבקש מעוד מלמדים שישבו באסיפה בלי שטריימל, וממילא לא יהא ניכר ה 'הבדל'.
ואכן הם הניחו את השטריימל על השולחן, והוא הניח את כובעו על רגליו שהיו מתחת לשולחן בכדי שלא ייראה קלונו ברבים, ובאמת לא הרגישו ההורים בכלום, זולתי אחד מהמשתתפים שכן הבחין בזאת, הלה בירר מדוע אינו הולך עם שטריימל כפי מנהגם, ונודע לו שהוא עדיין בחור… מיד החל אותו 'שואל' לחשוב בעניינו של הבחור, ולחפש עבורו שידוך הגון , ובחסדי ה ' זכה בשבוע שחלף לברך על המוגמר ולומר לדבק טוב … הרי שלך לפניך…
הנה כל אותה האסיפה היתה שלא לרוחו, וחשש מבושות נוראות, ועל הכל, אותו רגע שהוא נתפס ב… ונתברר שהוא עלטרע בוחער (בחור זקן ומבוגר) ,אך ה' חשבה לטובה, ודייקא מאותו קושי וכאב צמחה לו הישועה שייחל והמתין עליה שנים מרובות כ"כ…
מעשה היה לאחרונה ממש בעי"ת ליקוואד יצ"ו, וכך מספר איש החסד העוסק ב'חברת הצלה' שם, ביום חמישי באישון ליל התקבלה 'קריאה' לבוא לעזר לתינוק המתקשה בנשימתו, המתנדב מיהר לבית התינוק, בדקו ומצא שהכל כשורה, והסיבה שכבדה עליו הנשימה היה מחמת שבכה מקודם זמן ממושך, ואין שום סיבה וצורך לקחת אותו לבית החולים, אבל אם הילד עמדה על שלה בעקשנות גדולה שמוכרחים לפנותו לביה"ח, לשם כך הזעיקו את הרופא של התינוק, ואף הוא טען שהכל כשורה ב"ה, אך בראותו את הלחץ אשר האמא נתונה בו וגודל חרדתה ופחדה, אמר שכדאי לקחת את התינוק לביה"ח בכדי להרגיע את האם .
כאשר חזרו מבית החולים בשעה מאוחרת עד מאוד, הבחין ה 'מתנדב' ברכב החונה בצידי הכביש, והיה נראה לו שיש שם איזה מישהו בחוץ האוחז בידיו תינוק, ופנה אל נהג האמבולנס וביקש ממנו לעצור בכדי לבדוק אם יש כאן מישהו הזקוק לעזרה, אכן ה'נהג' שלא הבחין בכלום מחמת החשיכה, טען כנגדו אין כאן כלום… ומה שאתה רואה הוא רק פרי דמיונך עקב העייפות הגדולה השורה עליך … אעפ"כ התחנן המתנדב אל הנהג שיואיל בטובו לעצור, ונעתר לו.
מיד ברדתם מהאמבולנס כבר שמעו 'צפצופים' – סימן ברור להפרעה קשה בדרכי הנשימה, התקרבו עוד וראו מחזה נורא, אמא האוחזת בידה האחת בבנה הנאבק בקושי עצום על כל נשימה כשצבע עורו כבר נהפך ל'כחול' ובידה השנית אוחזת בפלאפון והיא בוכה … והבחינו מיד שהתינוק באמצע התקף אסטמה חריף והוא בסכנת נפשות ממש, והצילו את חייו ברגע האחרון.
בדרכם לביה"ח אמרה להם האמא, שיש לה פליאה רבתי, הרי זה עתה ניסיתי להזעיק בפלאפון את אנשי ההצלה לחוש לעזרתי ולא ידעתי לומר להם את המקום בדיוק מאחר שהיה זה בכביש ראשי, והנה 'טרם אקרא אתם תענו, עוד אני מדברת ואתם תשמעו '… והוסיפה לספר להם תקפו של נס, שהיא נסעה לשדה התעופה בכדי לטוס למדינת שיקאגו לשהות אצל הוריה בשב"ק, ובהגיעה לשם התברר ש'משום מה' התבטלה הטיסה, וכבר אין לה דרך להספיק להגיע לשיקאגו לפני שבת, בדלית ברירה שבה על עקבותיה בצער ובכאב על הפסד הנסיעה, ועתה התברר לה גודל חסדי ה ' ורחמיו המרובים, כי אילו אכן הייתה 'מצליחה' לטוס למחוז חפצה, ובאמצע הדרך – בין שמים לארץ – היה לתינוק את ה'התקף' מי יודע מה היה עולה בגורלו , ורק בזכות שהתבטלה הנסיעה על כן ניצל התינוק ונשאר בארץ החיים.
ללמוד וללמד, לעולם אל יבכה על ש'הפליגה הספינה' וכיוצא בדבר, כי רק מכך תבוא לו הישועה והרווחה. זאת ועוד, עוד בטרם החלה ה'צרה' כבר הקדים הקב"ה רפואה למכה, שהקב"ה נורא עלילות 'הכניס' עקשנות בלב אמא אחרת שיקחו את בנה הקטן לבית החולים כשאין שום צורך בדבר, והכל בשביל לסבב הצלת נפש אחרת מישראל.
(באר הפרשה קדושים אמור תשפ"ד)